We see on the mishna 4a that eidim zommemim can be required to pay money as their punishment. Does the money go to the nidon who they tried to make payout or does the money go to beis din?
Z Cohen, London,uk
The Rambam throughout chapter 21 of Hilchos Edus states that the money goes to the person whom the witnesses tried to make pay. That is the meaning of the term "Tashlumin" used by Chazal.
The Torah teaches by Eidim Zomemin that we do to the Eidim what they planned to do as if their testimony had succeeded, as if the person they testified against was killed, received Malkos, or had paid money. In the latter case, this means that the witnesses are obligated to pay him back.
B'Virchas Kol Tuv,
Eliezer Chrysler
אבל רש"י כתב להדיא שאי אפשר הוא דוקא??
יש לפרש שכוונת רש"י יבמות צו: שרחוק לומר שבכל דבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה.
בהצלחה
דוד בלום
במכות לא רצה לפרש כן
אולי באמת נפרש בדרך אחרת ונאמר שרש"י לא ס"ל מ"ש תוס' נדה ה: (ד"ה ואם) שאע"פ שכתוב בגמ' אי אפשר מ"מ, לאו א"א כלל קאמר אלא כלומר קרוב לודאי. וכדברי תוס' כתב גם רמב"ן מכות ד. שבכל דבר שהוא רחוק שייך האי לישנא של אי אפשר. ועי' גם ריטב"א כאן שכתב שרוב אי אפשר שבתלמוד הוי לשון ודאי, מ"מ מצינו לפעמים לשון אי אפשר שהיא לשון ספק אלא שהוא נוטה אל הודאי, עיי"ש. אבל יש מקום לפרש שרש"י לא ס"ל כתוס' רמב"ן וריטב"א בזה, ויש ראייה לזה קצת שהרי רש"י שינה את הגירסא בגמ' ואם אין הכרח חזק לא מתקנים את גירסת הגמ'. אלא בע"כ שרש"י לא ס"ל כפי' תוס' רמב"ן וריטב"א אלא ס"ל לרש"י שלשון אי אפשר שבכולי גמרא הוי דוקא.
ומ"ש רש"י יבמות צו: א"א בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה, נלענ"ד מסתבר שכוונת רש"י א"א בדוקא שהרי לא יתכן שאף פעם לא שכח יהושע לומר כך אמר משה, והרי אפילו משה רבינו עצמו מצינו לפעמים ששכח או טעה כי אפילו האדם הגדול ביותר יכול לטעות או לשכוח לפעמים.
יישר כח גדול
דוד בלום