לח: רש״י בגמרא ד״ה עד שיצא הולד - יצא הולד טמאה לידה.
צ״ע כוונתו בזה. ועוד ק׳ מדוע לא פירש כן במתני׳ ?
תודה,
שמואל
זה באמת צ"ע אבל חשבתי לומר דהנה ידוע שבדרך כלל רש"י אינו פוסק הלכות בתוך פירושו על הש"ס, אבל לפעמים אנחנו מוצאים שרש"י כותב קצת פסקי הלכה. יתכן שזה כונת רש"י כאן כי אע"ג דבמשנה ובברייתא בגמ' כתוב רק הענין של היתר וטהרה דהיינו שבתוך שמנים של נקבה כל דמים שהיא רואה טהורין, מ"מ רש"י רצה שנדע שיש גם זמן שהדמים טמאים וזה משיצא הולד.
והנה בתוך המשנה לא ראה רש"י לנכון לפרש זה, כי כשאנחנו לומדים המשנה אנחנו בכלל לא הגענו למסקנת הסוגיא לפסק הלכה (ועי' סוטה כב. שהמורין הלכה מתוך המשנה מבלי עולם), משא"כ כשאנחנו כבר לומדים הברייתא בגמ' אנחנו כבר מגיעים יותר קרוב למסקנת הסוגיא. לכן רש"י רוצה שנדע שהדמים לא תמיד טהורין אלא משיצא הולד האשה טמאה לידה.
שו"ר שי"ל אדרבה רש"י אינו בא להשמיע לנו חומרא אלא רש"י בא לחדש לנו קולא, דהנה עי' כריתות סוף ז: שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאים. וכתב רש"י שם שהרי המפלת תוך מלאת דמיה טמאין מפני הלידה. ומשמע לכאו' שרק דמי לידה טמאין אבל שאר דמים טהורין, אפילו אלו שאחרי הלידה מאחר שהוא עדיין תוך שמנים לנקבה.
וכ"כ רש"י גם בפסחים ג. (סוד"ה אם שיוה), וז"ל, שהרי הפילה תוך מלאת דמיה של לידה טמאין, ע"כ. ומשמע שוב פעם ששיטת רש"י שרק דמים של לידה טמאין תוך מלאת, וא"כ י"ל שזה גם כונת רש"י נדה לח: במ"ש יצא הולד טמאה לידה. ויש לדייק שרק בלידה יש טומאה, משא"כ שאר מיני דם שתוך שמנים לנקבה טהורין.
יישר כח גדול
דוד בלום
עיין רש״ש לח: בנדה