א) כג. הא מני רבי חנניה בן עקביא היא,
יל"ע שהרמב"ם פסק כמתני', וכרבנן דר' חנניה בן עקביא,
ב) כג: עשאוה כטמא שרץ,
יל"ע למה הוזכר טומאת שרץ ולא אמינן עשאוה כטמא מרוק הזב - דהרי עקיר הגזירה היתה מחמת רוקו של עם הארץ?
אברהם יוסף שווארץ
שלום
א) כבר עמדו בזה אחרונים. ע' בכס"מ וטו"א ולקוטי הלכות. ובחזו"א (פרה ה,כו) פירש שכוונת תירוץ הגמרא היא כסברת רחב"ע, אבל כאן אפילו רבנן מודים, שרק שם חולקים דמה לי ירדן מה לי שאר נהרות, אבל כאן ודאי קדש חמור מתרומה. וכן אמרו ביבמות קטז,ב שכשיש מקום לחלק מודים חכמים. ואפשר שקיצרו בסוגייתנו וסמכו על הסוגיא ביבמות. והיינו טעמא דהרמב"ם שפסק להקל בתרומה אע"ג שפסק כרבנן במי חטאת. עכ"ד.
ב) יתכן מפני שטמא מת וטמא שרץ מצויים, לכן נקטו בגמרא אותם, וביטוי לשון הוא, כפי שמצינו בעוד מקומות - ע' למשל משנה ע"ז ג,ו (ושבת פב פג) נגעים יד,ג זבים ה,יא.
בברכה. יוסי בן ארזה