לכבוד מו'ר הרה"ג שליט"א שלום וברכה
התוס' ב"מ ב. הקשו על הגמרא דאמר ראיייה בעלמא לא קני מהא דמצינו מחלוקת בדף קיח הבטה בהפקר קנה. ותירצו שבהפקר עשה מעשה שגדר גדר קטן.
וצ"ע דלכאורה גדר מאן דכר שמיה. וכ"ה בנחלת דוד. ועיין שם שכתב שיש חילוק בין ראיה בעלמא להבטה והבטה היינו כמו הסתכלות בכוונה לשמור עיין שם וכ"כ הצפנת פענח. אולם צ"ע סוכ"ס התו'ס כתבו שעשה גדר קטן וא"כ הדרא קושיא לדוכתא
שמואל דוד בערקאוויץ
הנה בנחלת דוד נשאר בצ"ע על תוס' אבל לענ"ד יש לפרש שבאמת דברי תוס' כאן הם קרובים לדברי רש"י לקמן קיח. שהביא הנח"ד ואבאר בס"ד.
א) הנה התוס' כאן כתבו שהבטה בהפקר שקונה היינו שעשה מעשה כל דהו ועי' תוי"ט שקלים פ"ד מ"א ד"ה מתנדב שהביא תוס' דידן וכתבו דס"ל להברטנורה שם שא"א לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו. ולפ"ז י"ל שעיקר סברת התוס' שקנייה מן ההפקר אפשר אם רואה החפץ וגם עושה מעשה כל דהו, ובצירוף שני דברים אלו סגי לקנות. ומ"ש תוס' כגון שגדר גדר קטן זה רק דוגמא של מעשה כל דהו.
ב) ועכשיו נראה שיש לתרץ קושית הנח"ד דמעשה מאן דכר שמיה שהרי כ' תוי"ט שתמיד השומר עושה מעשה קצת כדי לשמור על החפץ וזה הדרך של שומר טוב שהוא תמיד עושה משהו כדי לראות שהחפץ יהיה שמור היטב.
ג) וזה גם כונת רש"י לקמן קיח. ד"ה אתה אומר (שהביא בנח"ד) וז"ל, הבטה קניא בהפקר הואיל ודבר טורח הוא ודעתו לכך על ידו נשמר, ע"כ. היינו מה שהשומר טורח לשמור על החפץ הוא גופא הקנין מהפקר וזה דומה למ"ש תוס' שעושה מעשה כל דהו היינו שטורח כדי לשמור על החפץ.
ד) ונראה שכ"כ גם תוס' ביצה כה. ד"ה המקושרין וז"ל דהבטה קונה בהפקר הואיל ומתעסק בהן קצת, ע"כ. וזה דומה למ"ש תוס' ב"מ ב. שעשה מעשה כל דהו. ויסוד הדברים שהוא נהג כמו שומר כי דרך השומר לעשות מעשה קצת כדי לשמור על החפץ, ואם אדם נוהג כשומר על חפץ של הפקר בזה גופא סגי כדי לקנות החפץ מן ההפקר.
כל טוב
דוד בלום