המכתב הערות בריש ב"ק כולו רצוף דברי עמל בתורה חשוב, שמדייק כל אות ואות בדברי רש"י. אשרי חלקו.

ורק לשמחו בד"ת שמא אוסיף איזה הערות על דבריו שלא בעיון הראוי. דמה שכתב כו' אלו שלשתן כו' כוונתו לפרש דהול"ל במתני' לא זה וזה וזה ודו"ק. ואח"כ כתב שמצא כדבריו בספר לחם אבירים. שהוא מגדולי האחרונים. ואין לפני ספר זה לזכות לראות אם כתב כן בדקדוק. ושלא בעיון אין נראה כ"כ דזה כוונת רש"י שאין זה סגנון לשון המשנה לכתוב לא זה וזה וזה, ואפילו בגמרא לא מצינו לשון כזה, והרי דרך התנא לקצר יותר מלשון הגמרא, כדאיתא בכללי הש"ס עי' בספר הליכות עולם [לאחד מאחרוני הראשונים שלקט כל כללי הש"ס המפוזרים בכל גדולי הראשונים]. אלא היה שייך כאן לשון לא הרי אלו כדהביא מדברי הרא"ש, ועל זה לא תירץ רש"י כלום. ושמא כוונת רש"י שלא לטעות דלשון דרכו לילך ולהזיק, היה הו"א דשייך דוקא בשור ואדם שהם מהלכים ולא באש, ועל זה אמר אלו שלשתן שלא נטעה.

מה שכתב אם יש חילוק בין לשון הגמ' ולר"א דמחייב אתולדה במקום אב, ללשון רש"י ר"א דמחייב תרתי, לא מצאתי דברים על זה בספר תפא"ש, וחידושי הגר"נ לא לפני. ושלא בעיון אפשר דהנפק"מ אם ר"א מחייב רק על תולדה במקום אב, או שמחייב גם על שתי תולדות של אב אחד. [ועי' תוס' שבת כה, ועי' בראשונים ובאחרונים בסוגיה בשבת צז וכריתות טז, שם מבואר בדבריהם הנפק"מ שיכולות לעלות מחילוק הלשונות הזה.]

מה שכתב רש"י ד"ה הכא מאי אינו מובן מדוע האריך כ"כ. לכאו' הדברים ברורים שבא לאפוקי מפירוש הרי"ף ועל זה צריך רש"י להאריך להוכיח דמשמע כדבריו. ועי' בדברי הגרי"ז.

מה שכתב בד"ה רגל היזקה מצוי כו' כלום תחת רגליה. ויש מגיהים כלים. ולא ידע הטעם בזה. העיקר הוא שאין להגיה הספרים [ומה שהביא בשם ר"ש שהגיה לא מצאתי דברי הר"ש הזה, ואי"ז ברש"ל ולא ברש"ש.] ומ"מ הסוגיה בזה ברורה מאד, דהשאלה אם בלשון הגמרא היזקה מצוי, אם שייך לשון היזק רק על היזק חפצים או כלים או אוכלים וכל דבר בעל שוויות, או דילמא שייך לשון היזק על כל שבירה שהיא גם שבירת צרורות ואבנים ודרכה של האבן לשבור כל מה שדורסת עליו. [וכמובן שהשאלה היא על המדה הזו של היזקה מצוי והחומרא הזו במאי עסקינן] ודבר זה צריך עיון קצת. וכבר כתבתי דהעיקר שאין להגיה הספרים.

ובמכתב השני לגבי הסיפור מהעיתון, יש להבהיר דבר חשוב לכל שואל מהסוג הזה. דהלכות אלו ביהדות לא נפסקות אצל רב אלא אצל בית דין. ובית דין קובעים את הדין רק מכח עדויות כשרות. ובלא זה אי אפשר להוכיח מי האחראי, שאפילו במקום ברי ושמא לא מהני בנזיקין. [עי' הסוגיה בריש שור שנגח]

ובית הדין עצמם בשאלה כזו, נדרשים לדון בסוגיות רבות בב"ק, שאם האחראי לתאונה היה הנהג, שהוא היה זה שלא הסתכל בכביש. אז הנהג חייב בנזק אשתו, ובכל החמשה דברים. אלא שבזמה"ז אין גובין כל הה' דברים [ועי' בחו"מ סי' א' סעיף ג' ובנושאי כלים שם מה עושים למעשה בזמה"ז, ועי"ש בסעיף ה' אם מהני תפיסה] ובנזק הרכב אם לא היה שייך לנהג, בזה הוא חייב ואף דנים בזהמ"ז, עי"ש בחו"מ סי' א' סעי' א, אלא שבמקום שאפשר לתקן את הרכב אם החיוב הוא לתקן, או לשלם את ירידת הערך, הוא מחלוקת וצ"ע למעשה. ובנזק השור, יש לעי' בסוגית כל המשנה ובא אחר ושינה בו. ולא עיינתי כלל. ודע עוד דבאופן הזה שאחד מת אם הנהג חי וחבירו מת, יש לפטור את הנהג מחיובי ממון משום קלב"מ.

באופן שאחריות הנזק על השור, תחילה יש להתבונן אם השור יצא ממקום השמירה בפשיעת הבעלים או באונס. וזה הסוגיות בריש הכונס. וגם אם יצא באונס, הרי הודיעו לבעלים, וצריך להתבונן אם זמן של 51 דקות נחשב מספיק להחשיבו כפושע, ותלוי במקום ובמצב. וראה בסוגיה בסוף הפרה בדומה לזה.

ובמקום שהבעלים פושע, יש להבחין בין אופן שהשור נכנס בכוונה לתוך הרכב, דחשיב קרן. לבין אופן שהשור נכנס למקום שהנהג לא יכול היה לעצור, צ"ע אם חשיב קרן או חשיב בור ושור יחד. ובאופן שהוא קרן אם הוא תם הוא חייב חצי נזק על האשה והרכב, ועל הנהג שמת הוא פטור מחצי כופר כמבואר בסוגיות בפרק ד וה' דף מא והלאה, ועי"ש בסוגיה לגבי חיוב דמים. ובזמה"ז עי' בריש חו"מ שם.

ואם השור נכנס למקום שהנהג לא היה יכול לעצור, אי נימא דחשיב בור ושור יחד, צ"ע אם אמרינן בכה"ג בור פטור על אדם וכלים, וזה הסוגיה בריש ב"ק אם תולדותיהם כיו"ב עי"ש ברי"ף ובדברי הגרי"ז.

ואחר כל זה יש לעי' בחו"מ סימן ב' דבי"ד עונשין שלא מהדין למגדר מילתא, אם ראוי הוא בכה"ג.

עוד יש לעי' בסוגיה של דינא דמלכותא, לגבי איזה מהחיובים שמחייבת המלכות בכה"ג חשיב חיוב כדין בדיני ישראל. [ועי' בזה בספר דבר אברהם שהאריך הרבה מאוד בסוגיה זו, וממנו יסוד ופינה לדון בחיובים האלו] גם צריך לדון הרבה אם יש למלכות כאן נאמנות של ערכאות.

הארכתי קצת בזה לכבוד ידיד בית אבא הגאון הגדול שליט"א ובודאי שלא נגעתי אפילו בטיפה מן הים בסוגיות שיכולות להתעורר ממקרים כאלו ואחרים.