א) ביצה יז. לאקנויי קמחו לאחרים,
הנה בעצם הקנאה אסור ביום טוב, אלא דהותרו לצורך שבת הבאה אחריו, אמנם יל"ע לדעת השער המלך בהל' לולב דמותר להפקיר ביו"ט, א"כ אמאי בעי להקנות, דהוא בעצם אסור, הרי יכול להפקיר, ואף בכה"ג יכולים אחרים לאפות בשבילו.
ב) כב:/ כג. אמר רב יהודה ע"ג עחלת אסור, ע"ג חרס מותר, וברש"י והבערה נמי ע"י שינוי וליכא איסורא דאורייתא, ומבואר דאיסורים דרבנן הותרו בכה"ג משום אוכל נפש,
ורבה אמר ע"ג חרס נמי אסור משום דקא מוליד ריחא,
וצ"ע לרבה אי ס"ל דאסור מחמת איסור דרבנן, א"כ נימא דאסור משום מבעיר כלאחר יד, ואמאי הצריך להביא עו איסור של מוליד ריחא?
שווארץ
א) אם יפקיר עלולים לקחת לו. ואין חייב להפסיד.
ב) י"ל שרבה אסר גם במקום שאין תוספת הבערה כגון ע"ג חרס שאינו בוער.
בברכה. יוסי בן ארזה
א) תודה רבה
ב) משמעות הגמרא הוא שרבה אוסר מה שרב יהודה התיר,
דהיינו שרבי יהודה התיר הבערה בכה"ג דהויא כלאחר יד, ואינו אסור אלא מדרבנן, ורבה אסר לאותה דבר, מכיון דקא מוליד ריחא
ועל זה יש להקשות, דאי סבירא ליה לרבה דאיסור דרבנן אסור במקום אוכל נפש, למה לא אסרה מכח הבערה כלאחר יד?
כיון שהטעם שלו כולל יותר מצבים, לכן אמר את הטעם הכולל ואין להקשות למה לא אמר הטעם המצומצם.
יוסי בן ארזה