אולי מ"ש הגר"א "ר"י" כוונתו לרבי יהודה. ועי' יד רמ"ה שגורס לפני זה אמר לו ר' יודה וכי אפשר לומר כן וגו'.

והנה זה ברור שלא גורסים כאן ר' יהושע שהרי רבי יהושע היה רבו של רבי עקיבא ואילו רבי מאיר היה תלמידו של רבי עקיבא ולא יתכן שרבי מאיר ורבי יהושע נשאו ונתנו יחד בסוגיא וכן באות ב' הגר"א מחק יהושע וכנ"ל.

אמנם אינו ברור כעת מה גרס הגר"א במקום יהושע, ואולי היה עוד חבר של רבי מאיר בגירסא שם ולפ"ז אולי ר"י שנזכר כאן בגר"א אות ג' הוא חכם שלישי שדן בסוגיא.

בקיצורו של דבר עדיין צריך בירור מה גירסת הגר"א כאן.

אחר העיון קצת נראה לחזק הדברים הנ"ל בס"ד ולומר שנראה עיקר כוונת הגר"א כאן שיש בסוגיין דיון בין רבי מאיר וחביריו.

א) דהנה בכמה מקומות בחז"ל מצינו הכלל במדה שאדם מודד מודדין לו עי' לעיל צ. שהגמ' הביאה כן בשם ר' שמואל בר נחמני (עיי"ש בגליון הש"ס) ועי' גם מגילה יב: (וביפה עיניים כאן ציין לעוד מקומות).

ב) והנה עיקר מקומו של דבר זה הוא משנה בסוטה ח: אבל בתוספתא שם ריש פ"ג משמע שרבי מאיר הוא הראשון שהביא מקור לדבר זה. וז"ל התוספתא, היה ר"מ אומר מנין אתה אומר שבמדה שאדם מודד מודדין לו שנא' בסאסאה בשלחה תריבנה, ע"כ. ומן הלשון מנין אתה אומר משמע קצת שהיה ויכוח בזה בדורו כמו שמצינו כאן בסנהדרין שאחד מחביריו השיב לו וכי אפשר לומר כן.

ג) [והגר"א הדגיש שא"א לגרוס כאן ר' יהושע כי היה שתי דורות לפני ר"מ וכנ"ל, אבל אינו ברור מהו גי' הגר"א כאן במקום ר' יהושע. וראיתי שיש שהבינו שמכיון שהגר"א רק מחק יהושע א"כ נשאר "ר'" והבינו שהכווני לרבי הוא רבי יהודה הנשיא, אבל לענ"ד זה לא כ"כ מסתבר. ולכאו' לא מצינו בהרבה מקומות שר"מ דן עם רבי שהיה אחריו.

ד) לכן י"ל שאולי החולק על ר"מ כאן הוא אחד מתלמידי רבי עקיבא שנזכרו ביבמות סב:]

אח"כ ממשיכה הסוגיא ואתה אי אומר כן (וזה דומה קצת ללשון התוספתא מנין אתה אומר) וזה נאמר ע"י אחד מן התנאים שבא לסייע לר' מאיר. ובגר"א כתב ר"י ואולי זה רבי יהודה או רבי יוסי שגם היו תלמידי רבי עקיבא.

בהצלחה רבה

דוד בלום