לכבוד מו"ר הרה"ג שליט"א אחדשה"ט
סנהדרין עו. תני אבוה דרבי אבין לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו הוצרך הכתוב לומר ובת איש כהן כו' אזהרה לבתו מאנוסתו מניין בשלמא לאביי ורבא מהיכא דנפקא להו עונש מהתם נפקא להו אזהרה אלא לדתני אבוה דרבי אבין מאי אמר רבי אילעא אמר קרא אל תחלל את בתך להזנותה מתקיף לה רבי יעקב אחוה דרב אחא בר יעקב האי אל תחלל את בתך להזנותה להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא אל תחלל את בתך להזנותה יכול בכהן המשיא את בתו ללוי וישראל הכתוב מדבר ת"ל להזנותה בחילול שבזנות הכתוב מדבר במוסר את בתו שלא לשם אישות אם כן לימא קרא אל תחל מאי אל תחלל שמע מינה תרתי ואביי ורבא האי אל תחלל את בתך להזנותה מאי עבדי ליה אמר רבי מני זה המשיא את בתו לזקן כדתניא אל תחלל את בתך להזנותה רבי אליעזר אומר זה המשיא את בתו לזקן ר"ע אומר זה המשהא בתו בוגרת כו'
אמר רב יהודה אמר רב המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו מיתיבי האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא סמוך לפירקן שאני
ופירש רש"י סמוך לפירקן שאני - דלאו היינו קטן כולי האי דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה עליו.
ויש להעיר כמה הערות בסוגיין.
א. מנא ליה לאבוה דרבי אבין האי דאמר ר"א זה המשיא את בתו לזקן.
ב. מדוע אמר רב מני זה המשיא בתו לזקן ולא אמר זה המשהא בתו בוגרת. (וכ"ה הרש"ש)
ג. במאי פליגי ר"א ור"ע.
ד. מדוע השמיט הרמב"ם ושו"ע הא דהמשהא את בתו בוגרת.
ה. מדוע כתב רש"י שנה או חצי שנה, הול"ל חצי שנה או שנה.
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
א) אולי למד זה ממתנ' יבמות קו: והן משיאין לו עצה הוגנת ופרש"י כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך ועי' יבמות מד. והתניא וגו' מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת וגו' הוא זקן והיא ילדה אומרין לו מה לך אצל ילדה, עיי"ש. הרי למדנו שבשביל שידוך טוב צריך התאמה בגיל.
ב) לענ"ד י"ל דהנה קיי"ל כת"ק ביבמות סה: שהאשה אינה מצווה על פריה ורביה, וא"כ כמו שהאשה אינה מחוייבת מדאורייתא להתחתן כן אין האב מחוייב מדאורייתא להשיא אותה, ומשמע דמדאורייתא לא חוששין שהיא תזנה אם לא תתחתן, משא"כ אם מתחתנת עם זקן זה גרע טפי חדא שכבר רגילה לביאה עם בעלה הזקן ונתלבש לה יצר לזנות עם אחרים. וגם נראה שלפעמים יש יותר חשש זנות באשה נשואה, עי' כתובות עה. וכולן מזנות ותולות בבעליהן, ופרש"י שמזנות תחתיהן וכשמתעברת הן תולות את העובר בבעל, משא"כ אשה פנויה יראה טפי לזנות כי אם מתעברת ידעו כולם שזינתה.
ג) בס"ד הסברנו שיטת ר"א. ובשיטת ר"ע אולי י"ל שגם הוא מודה שאין להשיא בתו לזקן ולמד זה מהא דיבמות קו: שהבאנו לעיל לכן א"צ ללמוד זה מאל תחלל את בתך.
הנה הרמב"ם הל' אישות פט"ו ה"ב פסק שאין האשה מצווה על פו"ר, וכ"כ בשו"ע אהע"ז סי' א' סעיף י"ג ואולי מש"ה לא.
ד) הביאו הא דהמשהא את בתו בוגרת.
ה) י"ל שאם התארסה עם הקטן שנה לפני גדלותו יתכן שהיה יותר קל לה לחכות כי מסתמא גם היא היתה יותר קטנה בשעת האירוסין לכן היא מקבלת בדעתה שזה חתנה ומוכנה לחכות לו משא"כ אם התארסה עמו רק חצי שנה לפני גדלותו מסתמא היא גם היתה כבר יותר גדולה ואולי כבר נתנה עיניה באחר ותזנה עם אחר קמ"ל שגם במקרה זה אע"פ שלכאו' יש יותר חשש של זנות מ"מ לא חיישינן לזה
בהצלחה רבה
דוד בלום