לכבוד מו"ר הרה"ג שליט"א אחדשה"ט
כמה הערות בבבא בתרא נא-נב
א) ת"ר אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה ואם מתה יחזיר לבעלה קבל מן העבד יחזיר לעבד ואם מת יחזיר לרבו קבל מן הקטן יעשה לו סגולה ואם מת יחזיר ליורשיו וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הן יעשה כפירושן ואם לאו יעשה פירוש לפירושן
וברשב"ם ואם מת - קטן יחזיר ליורשיו
וכולן שאמרו - אפי' קטן
ויש להעיר מה כוונתו בזה ומה בא לאפוקי וצ"ע.
והנה עיין רמב"ם בהלכות אישות ובהלכות פקדון שהשמיט מיתת קטן. וצ"ע
ב) עיין בשו"ע אה"ע פו הכותרת היא: "שלא לקבל פקדונות מנשים עבדים וקטנים ובו ב' סעיפים" ועיין שם שהשמיט דיני עבדים וקטנים וצ"ע ופלא שלא מצאתי מי שהעיר בזה.
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד
א) נראה כונת רשב"ם דאע"ג דקטן אינו בן דעת ובדרך כלל סומכים על דבריו פחות ממה שסומכים על דברי נשים ועבדים שהם עכ"פ בני דעת, מ"מ בענין זה - לומר של מי הפקדון - שפיר סמכינן אפילו על קטן.
ב) נראה הטעם שבסי' פ"ו ס"א המחבר רק הזכיר שאין מקבלין פקדון מאשת איש והשמיט עבדים וקטנים משום ששם באבן העזר איירי בענין נכסי האשה כגון מציאת האשה בסי' פ"ד ונכסי מלוג בסי' פ"ה (ומ"מ בכותרת לסי' פו המחבר שפיר הזכיר עבדים וקטנים כי זה לשון הגמ' אבל בשו"ע עצמו לא הזכירם כי בשו"ע שם איירי רק בדיני אשה). אמנם צע"ק למה במקום אחר בשו"ע לא הזכיר הא דאין מקבלין פקדונות מן העבדים ומן הקטנים. ונראה שי"ל שסמך על מה שכתב כאן, וזה באמת עוד טעם למה בכותרת הזכיר עבדים וקטנים כי לא רצה להשמיט לגמרי דין זה מן השו"ע.
ועי' משנת יעקב (להגאון רבי יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל חמיו של הגאון רבי ישראל מאיר ארלנגר שליט"א מלונדון) הל' שאלה ופקדון פ"ז ה"י, שהעיר בהא שהשמיט הרמב"ם מיתת קטן, וצ"ע.
שבוע טוב
דוד בלום
אחר העיון מתברר שיש עוד ראשונים שלא גורסים אצל קיבל מן הקטן הגירסא "ואם מת" וגו'.
א) עי' הלכות גדולות ב"ב נא: שגרס, וז"ל, מן הקטן יעשה לו בהן סגולה וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הן יעשו כפירושן ואם לאו יעשה פירוש לפירושן, ע"כ.
ב) ועי' גם סמ"ג לאוין סוף מצות ל"ת פ"א שגם לא גרס מת יחזיר לאביו. הנה שגם הסמ"ג משמע שגרס כהרמב"ם.
ג) ועי' רי"ף כאן שכתב קיבל מן הקטן יעשה לו סגולה מת יחזיר לאביו, ע"כ. וכתב בהגהות מא"י אות א' תיבות אלו מחוקות ונכתב בצדו בגמ' אינו, ע"כ. והרי הג' מא"י הבין שגי' הרי"ף כבה"ג ורמב"ם שלא גרסי מת יחזיר לאביו.
ד) אמנם צ"ע על הג' מא"י דעי' שו"ת רי"ף ח"א סי' קכ"ח וח"ב סי' קכ"ה ששפיר גרס אצל קיבל מן הקטן שאם מת יחזיר לאביו. הרי משמע שגי' הרי"ף כגי' דידן בגמ'.
ה) וגם משמע שגי' הרמב"ם אינו לגמרי כגי' הלכות גדולות כי הרמב"ם גרס וכולן שאמרו בשעת מיתתן וגו' ואם לאו יחזיר ליורשיהם, ע"כ. משא"כ הבה"ג גרס ואם לאו יעשה פירוש לפירושן.
ו) וצ"ע בגירסאות השונות בגמ' וצ"ע בטעם לשינוי גירסאות אלו
יישר כח
דוד בלום
כוונת הגהות מא"י שבגמרא ליכא תיבות אלו בכלל..
עיין דקדוקי סופרים והבן
מאירי לא כתב וכולן שאמרו כו' אלא עבד ואשה והשמיט קטן, ואפשר שסובר כרשב"א וכמו שכתב הקובץ שיעורים
וחכ"א שליט"א כתב לי שאפשר הגמרא (בדק"ס) והראשונים סוברים שבקטן הוא דבר פשוט שאביו יורשו ולכן לא כתבו מיתת קטן
לכבוד ידידי רבי שמואל דוד שליט"א אחדשה"ט,
בדקדוקי סופרים כתב שבכל כת"י ליתא למיתת קטן והיא הוספה מהמהרש"ל ע"פ רשב"ם. אמנם צ"ע על זה כי בשו"ת רי"ף ח"א סי' קכ"ח וח"ב סי' קכ"ה גרס מיתת קטן והרי הרי"ף חי לפני הרשב"ם ומשמע שבחלק מספרי ספרד בגירסת הגמ' גרסו מיתת קטן אע"ג דבה"ג ורמב"ם ל"ג ליה וצ"ע.
דברי החכ"א שליט"א נראים דברי חכמה.
הנני מקצר במקום שראוי להאריך כי בתי שתחי' מתחתנת השבוע עב"ג נ"י וטרדות דמצוה מרובות בס"ד!
אצלכם בשמחות!
דוד בלום
מזל טוב!!!
בתוספתא ב"ק פרק יא ובירושלמי פ"ט דב"ק גרסו מיתת קטן
לכבוד ידידי רבי שמואל דוד שליט"א,
התוספתא והירושלמי שהביא כתר"ה שליט"א הם ודאי מקורות חשובים.
נלע"ד יתכן שהטעם שהרמב"ם השמיט מיתת קטן הוא משום שבגירסת הגמ' שלפניו זה לא היה כתוב, והרי משמע שלפי כמה גירסאות בכת"י עתיקים לא הי' גי' זו, וכמו שמצינו שבה"ג וסמ"ג לא הביאו מיתת קטן, וכמ"ש בדקדוקי סופרים שבכמה כת"י ל"ג ליה. ואע"ג שבכמה ספרים איתא מיתת קטן, צ"ל שיש חילוקי גרסאות בזה בין הקדמונים. ונלע"ד יתכן שסברת הספרים שלא גורסים מיתת קטן היא משום שזה מילתא דלא שכיחא, ואע"ג דאיתא גיטין ל: מיתה שכיחא, נראה שזה לא נאמר על ילד שמספיק גדול בשביל להפקיד פקדון (ואולי גם משום דהוי פורענות טפי לדבר על מיתת קטנים רח"ל לכן לספרים אלו הגמ' ל"ג ליה). משא"כ בקיבל מן האשה או קיבל מן העבד אולי איירי גם באשה או עבד זקנים שמיתה שכיחא טפי מקטן.
כל טוב
דוד בלום
נ.ב. לידידי רבי שמואל דוד - הערב אפינו מצות חבורה בבני ברק בס"ד חג כשר ושמח!