במסכת עבודה זרה דף מט: בריש העמוד - הגמרא אומרת שבמקרה דאיתיה לאיסורא בעיניה, אם לא היה כתוב המקרה הזה במשנה היינו יכולים לחשוב שבמקרה הזה רבי אליעזר סובר כחכמים.
השאלה שלי היא: אם הוא חושב שיש פדיון אז למה יש הבדל אם האיסור עוד בעין. מה הטעם לומר שיש הו''א לומר שאי אפשר לעשות פדיון אם האיסור בעין?
תודה אתם עזרה גדולה לי.
דן, אשדוד
מצאתי שאלתך בס' עבודה ברורה (ד"ה דבעידנא), שמציין שהחזו"א (יו"ד סי' נ"ז ס"ז) כבר העיר בזה. החזו"א שם מחלק בין החום של אפיית הפת, שהוא מורכב מהשלהבת, שהיא דבר של היתר, ובין העצים של איסור, לבין כרכור שהוא של איסור. היות והשלהבת היא שעושה עיקר פעולת אפיי' של הפת והעצים נגמרים בלהבת האש תוך האפיי', הייתי חושב שדוקא שם אפשר לפדות השבח. אבל בכרכור השבח הוא כולו מהכרכור של איסור שעדיין קיים, והוה כאילו השבח של הכרכור נמצא בבגד (משעת עשיית הבגד).
בברכת התורה,
יעקב מונטרוז