א) עי' אמת ליעקב לעיל לא: עמ' קל"ד ד"ה ועיין ברשב"ם שכאן סגי בראיות שאין מספיקות להוציא מהן פסק ב"ד, ומ"מ בכגון זה מספיק, עיי"ש. דהיינו שמספיק בראייה יותר חלשה כדי להטות את הכף לאחד מן הצדדים מאחר שאין לב"ד הכרעה יותר טובה בענין.

ב) בכח פי' כפשוטו מי שיותר חזק לתפוס את הארבא וכתב הרא"ש סי' כב שמי שהדין עמו ימסור נפשו להעמיד שלו בידו, עיי"ש. א"כ משמע שמה שתפס הוי גם קצת ראיה שהוא באמת שלו, וא"כ גם "בכח" הוי קצת ראיה אבל לא ראיה גמורה, אלא שסגי בזה מכיון שאין לב"ד הכרעה יותר ברורה וכנ"ל באות א).

ג) נלע"ד יש לדייק מזה שהקדים הרשב"ם ראיות לכח שמי שגבר בראיות זוכה במקום מי שגבר בכח.

באמת עדיין צ"ע בזה.

בהצלחה רבה

דוד בלום

עי' סוכה לא. שגזילת קרקע איירי בשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו, עיי"ש. והנה כאן איירי שאין אחד מוחזק בו כעת כמ"ש רשב"ם כאן (ד"ה האי) ולא זה וזה מוחזקין בה, אלא י"ל ש"בכח" בקרקע פי' שהציב שומרים על השדה כדי שהשני לא יוכל ליכנס בה וכה"ג.

ועי' קיצור פסקי הרא"ש ריש ב"מ אות א' וז"ל כל דאלים גבר בין בראיה בין בכח גברא ואם גבר האחד בכחו אין האחד יכול להוציא ממנו אם לא בראיה, ע"כ.

והנה לפי מה שכתבנו לעיל שמדובר בראיות שאינן מספיקות בדרך כלל להוציא בדין, א"כ מכיון שהרא"ש ברישא איירי בראיה חלשה כזו, לכן צ"ל שגם בסיפא מיירי בראיה שאינה גמורה, ואעפ"כ כתב הרא"ש שאם אחד גבר בכח אין האחד יכול להוציא ממנו אלא בראיה, ומשמע שבראיה שפיר יכול להוציא ממנו. ומכיון שהוכחנו שמיירי בראיה שאינה גמורה א"כ זכינו לדין שגם אם אחד גבר בכח מ"מ אם השני יביא ראיה אפילו אינה גמורה מ"מ ב"ד מוציא מזה שתפס ונותן לזה שהביאה קצת ראיה. ולפ"ז איפשטא בעיין שאם אחד גבר בכח ואחד גבר בראיות נותנים לזה שגבר בראיות.

[עי' אמת ליעקב שהבאתי לעיל שהאריך בזה והנלע"ד כתבתי]

וההסבר בכל זה הוא ע"פ מ"ש הרא"ש שכל דאלים גבר הוא פסק דין, אבל מכיון שאין לאחד שום טענה עדיפה על של חבירו לכן ב"ד מסתלקים מן הענין ומשאירים אותו לשני הצדדים, משא"כ ברגע שיש לאחד משני הצדדים קצת עדיפות על השני אפילו שאין לו רק ראיה גמורה, מ"מ זה מספיק כדי שב"ד יוכל לפסוק לטובת אחד מן הצדדים. ומאחר שמדובר כאן באנשים ששומעים לפסק ב"ד, לכן אע"פ שאחד מהם גבר בכח מ"מ הוא נותן את החפץ או השדה לזה שהביא קצת ראיה מכיון שהב"ד ציוו על זה.

דוד בלום