Hi
1. Why could not the Didi Chatfi" take the shvua? because he is not "neeman" as a gazlan? or because he already admitted it? or another reason? Is this the machlokes rashbam and Rashba? If not neeman - is it because he is "acting like a gazlan" (sort of what Rashi says, that all gazlan's always make up some reason why they are not guilty) or because he truly is not neeman?
2. Also, in terms of the shvua, is it a straightforward Yes or No or could he theoretically swear, I took the item but it was mine?
3. what was R Ami's dilemma? Did he not know the halacha of "mitoch shelo yachol.." or was it that he did not know whether that applied here? If the latter, what was he confused about?
4. Does the concept of "HaPeh SheAsar HaPeh Shehiteer" come into play at all in this sugya?
Thank you - kol tuv - chag kasher v'sameach
If easier, answer can be in Hebrew
RK
ron kaminker, los angeles, USA
1)
א. הרשב"א כותב שמי שחטף את הנסכא הוא לא ממש גזלן אלא כוונת הגמרא במה שאמר "הוה ליה כגזלן" היא שלא מוסרים לו שבועה שמאחר שהחוטף מודה למה שאומר העד אם כן הוא לא יכול להשבע, כי גם העד וגם החוטף מודים שחטף. לכן זה כמו שיש שני עדים שחטף וממילא לא מועילה שבועה.
ב. הריטב"א מבאר את הדברים קצת יותר וכותב שהסיבה שהוא לא ממש גזלן היא מכיון שאדם אינו נאמן על עצמו לפסול את עצמו לעדות על ידי שאומר שגזל, וגם העד שאומר שחטף לא נאמן לפסול אותו כי צריך עדות של שני עדים כדי לפסול אדם. הריטב"א כותב "דינו בזה קצת כגזלן" בזה שלא נותנים לו להשבע.
ג. בסיכום, הסיבה שלא נותנים לו להשבע היא לא משום שהוא ממש גזלן אלא הוא דומה קצת כגזלן מאחר שמודה שחטף ולכן לא יכול להכחיש את העד ולומר שלא חטף.
ד. לכאורה לא ראיתי כעת שיש מחלוקת בין הרשב"ם לבין הרשב"א. אדרבה אני הבנתי שהרשב"ם מרמז בקיצור לדברי הרשב"א כי הרשב"ם כתב וגבי הך שבועה פסול כגזלן אצל כל שבועות, עכ"ל. ומשמע שהוא רק כגזלן אבל לא ממש גזלן אלא במה הוא דומה לגזלן בזה שהוא לא יכול להשבע כמו שגזלן לא יכול להשבע, וזה מדוייק כפירוש הרשב"א והריטב"א.
ומצאתי בסייעתא דשמיא ראייה למה שכתבתי בשאלות ותשובות נודע ביהודה מהדורא תנינא אבן העזר סימן כ' (דיבור המתחיל ואמנם) שכתב שמי שחטף את הנסכא לא נפסל לעדות כמו שגזלן ממש פסול לעדות וכן כשר הוא לשבועה רק לשבועה זו עושים אותו כגזלן. ודייק זה ממה שכתוב "הוה ליה כגזלן" הרי שלא אמרו "הוה ליה גזלן" אלא "כגזלן" וכן פירש רשב"ם שם הוה ליה האי גברא אצל שבועה כגזלן לכל השבועות, יעויין שם. הרי שרק לשבועה זו ולא לשאר השבועות עיין שם בנודע ביהודה
ה.ומהראשונים משמע שהטעם שלא משביעים אותו הוא לא משום שחסר בנאמנותו אלא כמו שכתב הרשב"ם שאין לומר שישבע ששלו חטף שאין זו שבועה המוטלת עליו. פירוש הדבר שכתוב בתורה שרק שני עדים יכולים לחייב ממון, אבל עד אחד אינו קם לממון אבל קם הוא לשבועה שאם עד אחד אומר שראובן חייב כסף הוא לא יכול לחייב ראובן לשלם אבל הוא יכול לחייב ראובן להשבע שאינו חייב ובכך נפטר מתשלום. ובסוגיא שלנו הוא לא יכול להשבע כי לא יכול להכחיש את העד שהרי מודה שחטף. אם כן הוא מחוייב שבועה ואינו יכול להשבע וממילא צריך לשלם.
2)
על פי מה שכתבתי לעיל מבואר שלא יכול להשבע שחטפתי את שלי כמו שכתב הרשב"ם דהא לית ליה למימר לישתבע דידיה חטף שאין זו שבועה המוטלת עליו, עכ"ל.
3)
א. ראיתי פירוש יפה בספר חידושי בית ישי להגאון רבי שלמה פישר שליט"א סימן צ"ב אות א' בדין מתוך שאינו יכול לישבע משלם דיבור המתחיל ולחומר.
]זכינו שהכולל שלנו כולל עיון הדף נמצא באותו בנין איפה שהרב פישר שליט"א מתפלל באופן קבוע[
הבית ישי כותב שעיקר חידושם של רבי אבא וברייתא של רבי אמי הוא שאומרים "מתוך שאינו יכול לישבע משלם" אף בשמא טוב. זאת אומרת שהספק של רבי אמי היה שאולי לא אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם אם הטענה של האיש שאינו יכול לישבע היא טענה טובה
ב. הבית ישי מביא מקור לסברא זו מתוספות בבא מציעא ה. ד"ה שכנגדו שמסבירים למה בחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל למה לא אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם. התוספות מתרצים (בתירוץ האחרון) וז"ל, הכא הוא ברצון ישבע אם נניחנו ולכך לא ישלם. האורים ותומים לרבי יונתן אייבשיץ זצ"ל סימן צ"ב תומים סק"י מסביר שלא שייך בחשוד מתוך שאינו יכול לישבע משלם כי הוא צועק "אני אשבע" וכותב התומים שלשיטת התוספות במקום שלא היה צריך הנתבע לדעת אין זה בכלל הדין של מתוך שאינו יכול לישבע משלם
ג. הבית ישי קורא לזה "שמא טוב" פירוש שהנתבע לא היה צריך לדעת ולפי זה יש לומר שזה היה הספק של רבי אמי כי באמת החוטף רוצה לישבע שחטף את שלו רק שאנחנו לא מניחים לו לישבע כמו שכתב רשב"ם שאין זו שבועה המוטלת עליו אבל הוא צועק שרוצה לישבע לכן רבי אמי היה מסופק אולי במקרה זה לא אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם.
4)
הענין של "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" קשור לסוגיא שלנו. רשב"ם לד. (דיבור המתחיל היכי) כותב שאם לא היה כאן עד אחד שחטף הוא היה נאמן כשטוען "חטפתי אבל חטפתי את שלי" מגו שאם היה רוצה היה יכול לטעון לא חטפתי. זאת אומרת שאם היה שותק היה נאמן לכן נאמן לטעון טענה אחרת וזה המושג של הפה שאסר הוא הפה שהתיר
חג כשר ושמח
דוד בלום