מתני' השופך מים ברה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו ....
ובגמרא אמר רב לא שנו אלא דנטנפו כליו במים אבל הוא עצמו פטור קרקע עולם הזיקתו ...
לכאורה קשה קושיית התוספות דף כח: וכאן לא שייך תירוצם. וצ"ע שלא מצאתי מי שהעיר בזה.
עיין שם וז"ל, אבל הוא עצמו פטור דקרקע עולם הזיקתו. ולא בעי למימר שהוזק הוא עצמו במים דלישנא משמע שהוחלק עצמו במים ולא שהוזק בהן כו'" ודוק.
שמואל דוד, ארה"ב
א. בתוס' ל. ד"ה לא כתבו בתירוצם השני דברישא קתני הוחלקו משמע דלא עשו המים אלא החלקה אבל הכא קתני הוזק משמע שבמים עצמן הוזק ע"כ. ומשמע לכאו' שזה גופא קושית הגמ' לא יהא אלא כרפשו שיהיה חייב על היזק הגוף במים ולא רק על ההחלקה וצ"ע
ב. עוי"ל דלתירוץ הגמ' בבדתמו מיא לק"מ וצ"ע. ועי' תפארת שאול להרב שאול ידיד' שוחט זצ"ל בתפארת חיים ב"ק ל.
כל טוב
דוד בלום
עיינתי קצת יותר טוב בסוגיא זו ורציתי לחזק הדברים שכתבתי לעיל ולסכם הענין בס"ד.
א. באמת נראה שהתוס' כח: ד"ה אבל ותוס' ל. ד"ה לא (בתירוצם השני) אזלי בשיטה אחת והוא שאם במשנה כתוב הוזק א"כ משמע שבמים עצמן הוזק וזה כונת רב הונא בקושיתו לא יהא אלא כרפשו. הרי שתוס' מפרשים להדיא שקושית רב הונא שהמים עצמם הזיקו וא"כ למה פטור על היזק הרפש?
ב. ומשה"ק בתפארת שאול הנ"ל דהא מים בלבד בלא רפש יוכל להזיק כגון שיש לו מים ברגל ונכנס שם מים וא"כ למה הגמ' שואלת מרפש הרי הו"ל לגמ' לשאול ממים עצמם שהזיקו עיי"ש, נלענ"ד לתרץ שאה"נ שהגמ' היתה יכולה להקשות ממים רק שיותר מצוי שהרפש יזיק ממה שמים יזיקו וגם אם שופך מים ברה"ר מסתמא נבלע קצת ונעשה רפש. עכ"פ מבואר להדיא בתוס' שהיזק הרפש מקרי שבמים עצמן הוזק.
כל טוב
דוד בלום