הגמ' ברע"א דורשת הפסוק במשפטים וחצו את כספו כספו של זה ולא כספו של אחר. ונראה דר"ל דכספו של זה קרן הוא היחיד שהוא משלם חצי נזק, ואין מין נזק אחר שחייב בו חצי נזק. ולכאורה יש להקשות מהא דריש פירקין דחוץ משיטת סומכוס כ"ע דחצי נזק צרורות. ואע"פ שהיא הלכה למשה מסיני איך אפשר שתהוי דרשה נגדה? אולי חייבין לדרוש הפסוק בדרך אחרת. ובק"ד בס"ד חשבתי שאולי יש לחלק והפסוק בא לדבר רק האבות ולא התולדות.
אולם אינני יודע אם זה מחוור ורציתי לברר האם יש מפרשים שמתיחסים לזה.
ועוד רציתי לברר אם זה אמתית הנקודה התחלתית, שא"א שדרשה תתנגד לדין (וזה בפשטות כך) אפי' הוא דין של הלכה למשה מסיני. שכמ"ה
הקטן אהרן ברכה הי"ו, ק"ק מילאן יע"א, אטליא
התוס' (ד"ה "ולא תהא") מקשים שאלה דומה לזו. איך הגמ' מקשה מיד אחר כך "ולא תהא שן ורגל חייבת ברשות הניזק אלא חצי נזק וכו?" הלא כבר אמר הגמ' "כספו של זה ולא כספו של אחר?" ותי' התוס' שאין למעט מהפסוק אלא חצי נזק שמשתלם מגופו, לא מה שמשלם מן העלייה. ולפ"ז אפשר לתרץ קושייתך לפי רב פפא שצרורות משלמים מן העלייה (עי בהמשך התוס').
בברכת התורה,
יעקב מנטרוז