בשבת יד. גזרו על האוכל אוכל טמא שמא יאכל דבר טמא וישתה משקין של תרומה, וכן להיפך, והרי בית הבליעה אינו מחזיק אלא כביצה, ופחות מכביצה אינה מטמא, ולדעת התוס' אינו מקבל טומאה, וא"כ איך ימלט שיקבלו טומאה אחד מן השני בתוך פיו?
בתוס' הביאו שיטת רבינו תם, דאין זו פסול בית הגויה המוזכר בפרק בתרא דיומא, וכאן גזרו אף על המגע מפני טעם הנזכר במגרא, ולא הבנתי למה הצירכו לגזור על המגע, הרי אם יגזרו על פסול גויה בכביצה כבר לא יאכל דברים טמאים ואחרי זה ישתה משקים של תרומה.
אברהם יוסף שווארץ
א) בית הבליעה לא מחזיק יותר מכביצה אבל לוע הפה מחזיק הרבה יותר.
ב) לא הבנתי את השאלה, הלא גם כאן גזרו על טומאת הגוף דהיינו פסול הגויה. (מה שכתבו התוס' מגע כוונתם מחשש מגע בפה).
יוסי בן ארזה
לכ' הרב יוסי בן ארזה,
תודה רבה על התשובה.
תוס' כתבו שהוסיפו על התקנה הראשונה שיפסול אף במגע, ולא הבנתי למה הצריכו הוספה זו, הרי אף מכח פסול גויה לחוד יזהר שלא לאכול דבר טומאה ומיד חארי זה תרומה.
הוצרכו לכך שאפילו בכביצה ייפסל גופו. ואילו פסול גוויה של הגזרה הקודמת לא כולל אלא באוכל כחצי פרס.
"שיפסול אף למגע" הכוונה שהאוכל יטמא שבפה יטמא את התרומה שנוגע בה בפה. וכיון שכך לכן גזרו שגם באכילת כביצה אוכל טמא יטמא גופו.
יוסי בן ארזה
לכ' הרב יוסי בן ארזה,
תודה רבה על התשובה. זה זכות לעמוד בקשר עם תלמידי חכמים בזמנים אלו
בדעת רבינו תם אפשר לומר שעיקר כוונת הגזירה היתה על הואכל כביצה, אמנם המי נפתוח נקט בדעת הרמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות פ"ד שאף הרמב"ם ס"ל שהיה שני גזירות, ולדעתו שניהם היו על אכילת חצי פרס [ודלא כהכס"מ בפ"ח מאבות הטומאה,] וא"כ הדרא קושיין לדוכתין לדעת הרמב"ם.
ראיתי באמת שהגראמ"ה בתוס' עירובין פב: הק' על רבינו תם.
לא ראיתי דברי המי נפתוח בפנים, אבל יתכן שלדעתו הגזרה השנייה באה כחיזוק לראשונה, שראו שאין די בכך שגופו פסול כדי למנוע אכילת תרומה, ולכן הוסיפו לגזור שמטמא את התרומה במגעו ובכך אנשים יימנעו מלאכול תרומה כי רואים שמדובר על טומאה ממשית שפוסלת תרומה.
יוסי בן ארזה