שלום וברכה עלכם.
רש"י ז"ל בד"ה למעוטי חופה מברר שזה שאם מסרה אבי' לחופה לשם קדושין אינה מקודשת בכך. ואינו מובן למה אצטריך דוקא אבי'. ולכאורה מסתבר דה"ה גם כן בה או"ד לא. וצל"ב בק"ד.
שכמ"ה
הקטן אהרן ברכה הי"ו, מילן יע"א, איטליא
עיין פני יהושע שהקשה כן, ותירץ דכיון דילפינן (כתובות מ"ו ע"ב) חופה מקרא דאיירי בנערה נקט רש"י כערה, אע"ג דהדין שייך בכל הנשים.
המקנה כותב שזה דחוק, ומפרש דלא רצה לאוקומה באשה שיכולה לקדש את עצמה כיון דבכה"ג צריכה גט אפילו אם תמצא לומר דחופה אינה קונה, משום דיש לחוש שמא נתרצתה להתקדש בביאה. משא"כ בקטנה שאינה יכולה לקדש את עצמה, ואביה מסרה רק ע"מ להתקדש בחופה ולא ע"מ להתקדש בביאה.
ועי' תי' חדש מהערות שלנו על הדף (מר' קורנפלד)
דוב פרידמן