גור אריה: אם היה יוצא ושב כפשוטו, קשה למה יצא אחר ששב?! ואין לומר שהיה יוצא ושב אל החלון, כי אין סיבה שיעשה שליחותו במקצת, אלא הכוונה שהקיף את התיבה ("יוצא" מהחלון, "ושוב" אל החלון), ולא עשה שליחותו כלל כי כל ההקפה הייתה חזרה אל החלון.

גור אריה: טבעו של העורב שמפני אהבת בת זוגו הוא חושש שלוקחים לו אותה, אבל זה מראה על טבע ומזג רע, כי בזמן המבול נתן הקב"ה בטבע בעלי החיים שלא יהיו משמשים בתיבה, ולא היה לו לחשוד בנח, אלא שהעורב עצמו שימש בתיבה (כמבואר בסנהדרין דף קח:).

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' רנז ד"ה וישלח, סנהדרין דף קח:): בגמ' כתוב שהעורב טען שצריך לשלוח מהעופות הטהורים שיש מהם 7, כי אם הוא יפגע יהיה העולם חסר בריה, ולא שהוא אמר כך בקולו אלא זה יצא מתוך מעשיו. ¹

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' רנז ד"ה ומה, סנהדרין דף קח:): כיון שהעורב מתאוה לבת זוגו, הוא חושב שגם אחרים מתאוים לה. עיי"ש.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' רנח ד"ה ועוד, סנהדרין דף קח:): באותו זמן המציאות הייתה בתוך התיבה, ומכיון שזהו העורב הזכר היחידי שישנו, כאשר שילח נח את הזכר משם, נחשבת הנקבה שלו כחומר ללא צורה, ואז האדם הוא הצורה שלה שהרי הוא צורת הנמצאים, וזה נחשב כחיבור של האדם אליה. על כך השיב נח לעורב שאלמלא רשעותו לא היה חושדו כי בתיבה אין לעסוק בפו"ר כלל, ועל אחת כמה וכמה במין שנאסר לו. ¹

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' רנח ד"ה ומה, סנהדרין דף קח:): כולם לא שימשו בתיבה כי הם נמשכים אחר סדר המציאות הכללי, וכשכל העולם נפסד אין להתעסק בהויה חדשה. העורב לא עשה כך מפני שהוא רחוק מהנמצאים שהרי הוא אכזרי אפי' על בניו, ולכן קראו נח רשע. ¹ עיי"ש.

גור אריה: העורב אכזרי ולכן הוא לא מוכן לשליחות כזו לבשר על ישוב הארץ, אבל בימי אליהו עשו העורבים שליחותם כי ע"י שהייתה פרנסה לאליהו לא הפסיק הרעב שהיה בעולם.