רא"ם: אם היו מהפכים בזכותו של מסית היה צריך לשאול את הנחש כדי שלא יאמרו שאפשר היה למצוא לו זכות להצילו. ¹

גור אריה: כל מסית חייב על עצם ההסתה ואע"פ שהמוסת לא חטא על פיו, ולכן אין לו טענת 'דברי מי שומעין', אבל כאן חויב הנחש על מה שחטא האדם מחמתו, ולכן יכל הנחש לטעון 'דברי מי שומעין'.

גור אריה: כיון שהוא הסית חל עליו עונש מסית עד שיטען 'דברי מי שומעין' ואנן לא טענינן ליה [כי אין מהפכין בזכותו]. עיי"ש.

גור אריה: אם לא היו לו רגלים, במה נתקלל עכשיו? מכאן שנקצצו רגליו.