גור אריה: משמעות הפסוק שסיפור הנחש הוא המשך לנאמר לעיל שהיו ערומים ולא יתבוששו, ולכן היקשה רש"י שלכאורה עשיית הכותנות היא ההמשך לפסוק הקודם, ולא מעשה הנחש? ותירץ שהסתת הנחש באה מחמת שראה אותם עוסקים בתשמיש.

גור אריה: קשה היה לרש"י שאם בא הפסוק לפרש כיצד פיתה הנחש את האדם די היה לכתוב שהנחש היה ערום מהאדם ולמה כתוב "ערום מכל"? אלא שהפסוק בא לתת טעם לעונש שלו.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ב עמ' לח, סוטה דף ט.): האדם והנחש מתנגדים זה לזה, והצורות מתנגדת זה לזה כאשר יש להם נושא אחד, וחוה היא החומר הנושא את הצורה. ¹

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ד עמ' נג תחילת פרק אין מעמידין, ע"ז דף כב:): באדם יש חכמה ובנחש ערמה, ולכן היה חיבור בין הנחש לאדם, וכאשר הסית הנחש את חוה היא הייתה בעלת חסרון, ואז היה ראוי לה הנחש, וזהו שאמרו שהנחש בא עליה והטיל בה זוהמתו. עיי"ש.

גור אריה: הנחש לא היה בשעת הציווי, ולא שייך שהוא ידבר בלשון ודאי.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ב עמ' לז, סוטה דף ט.): הנחש הוא חסרון והעדר האדם, ולכן הוא הביא חסרון לאדם להיות מתאוה.

מהר"ל (נתיבות עולם, נתיב העבודה פ"י עמ' קז ד"ה ובפ"ק): כשם שהאדם מלך בתחתונים, כך היה הנחש מלך בחיות והלך בקומה זקופה כמו האדם, ורק משום שיש שייכות בין האדם לנחש, הסית הנחש את האדם. ¹