כלומר- הם השיגו ש"לִבנת הספיר ועצם השמים" אינם קדמונים אלא נבראו מאת ה', ו"תחת רגליו" פרושו בגללו, כמו (בראשית 30:30) "ויברך ה' אותך לרגלי".

נחלקו כאן המפרשים האם 'לִבנת הספיר' פרושו שצבעו לבן, או שזה מלשון "בחומר ובלבנים" (שמות 1:14) כפי שכתב רש"י. האבן עזרא מוכיח שאין הכוונה למראה לבן ממה שכתוב "כמעשה לבנת הספיר". על כך תירץ הרמב"ם שלא ראו מראה לבן, אלא זהו חומר שמקבל כל צורה כפי שמראה הספיר (שהוא שקוף כדלק') מקבל כל מראה.

לכאורה הפרוש שהצורה חלה בחומר, לדוגמא- הברזל הוא חומר הסכין והחוד הוא צורתו, וצורת הסכין חלה על החומר- הברזל. צורה זו מקרית שכן הברזל יכול לקבל עוד צורות רבות. וכוונתו אולי למה שכתב הרמב"ן בתחילת החומש שהחומר הראשון היה היולי- חומר חסר צורה הנקרא 'תוהו', וכשחלה בו צורה נקרא 'בוהו', ובריאה זו נבראה יש מאין מהאפס המוחלט והיא נקודה קטנה ודקה- אין בה ממש, ואחרי זה לא נברא דבר יש מאין אלא מהחומר הזה, עכ"ד. נמצא שהם השיגו בנבואה את מציאות החומר הזה ואת היותו נברא, כלומר- השיגו את בריאת העולם יש מאין.

כוונתו לכאורה שהספיר שקוף- חסר מראֶה ולכן הוא משקף כל גוון כמַרְאַה, כפי שכתב הספורנו כאן- הספיר הלבן הנעדר מכל המראות, ובמלבי"ם (יחזקאל 1:26)- 'אבן ספיר, שהוא זך המראה עד שהוא כדמות אספקלריא ומראות הצובאות שיתראו בו התמונות הנִצַבות נוכחו' (וע"ע בפירוש המשניות לרמב"ם פ"ל מ"ב, ובמורה הנבוכים ב' י"ט אודות הגלגלים שהם מחומר ספירי.), וזה מהות החומר הראשוני שהוא תוהו ומקבל את כל הצורות כולם. (ואודות הזוהר של הספיר, עי' בשאלה הבאה שהזוך מורה על מיעוט הגשמיות.)

כאמור- החומר הראשוני הוא הנברא יש מאין ולכן הוא מתייחס אל חידוש הבריאה על ידי הבורא, ודבר נברא יש בו הוויה ואיננו קדמון, וכמו כן איננו ניצחי ויש בו הפסד וכליון. בקצרה כתב זאת המהר"ל (נצח ישראל פ"מ, עמ' ק"ע, ד"ה ועוד מדברי) כך- לרמב"ם פרושו 'תחת סיבתו' שמסובב ממנו החומר הראשון. ונקרא 'לִבנת הספיר' כי הספיר הוא פשוט- ללא גוון, ולכן הוא מקבל את כל הגוונים, וכן החומר הראשון לפשיטותו מקבל את כל הצורות. [כל חומר מורכב מחומר וצורה, ואילו החומר הראשון היה פשוט, דהיינו לא הייתה בו הרכבה של צורה.] המהר"ל מסיים שאין דעתו נוחה מפירוש זה, אבל למדנו שהחומר הראשון שהוא החומר הפשוט נקרא ספיר ומקבל את כל הגוונים.

עי' מכתב מאליהו (ח"ה עמ' 385) שביאר מהו ה'חומר' של הנבראים העליונים.

לכאורה כוונתו ש"עצם השמים" זהו החומר העליון, ו"לִבנת הספר" זהו החומר התחתון. ע"ע בשאלה הבאה.

עיי"ש שדרכו של אונקלוס להרחיק כל תואר של הגשמה ולכן תירגם כך. (ועי' לעיל, שמות 19:20:1:1 שהמהר"ל מאריך לחלוק על הרמב"ם מהי דרכו של אונקלוס.)

בשאלה הקודמת מבואר ש"לִבנת הספיר" הוא חומר זוהר וזך (-שקוף) שמשקף את כל הגוונים, וכאן מבואר שזה גם ענין עצם השמים. עולים הדברים יפה למה שהובא בשאלה הקודמת מהרמב"ם ששני הדברים הללו מורים על החומר הראשוני של השמים והארץ.