מהר"ל, באר הגולה (ז', עמ' קמ"ד, ד"ה ועוד אמרו שהעבירו): ¹ אם שור של ישראל הזיק גר תושב שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה, הוא חייב לשלם, ומצווים אנו להחייתו ולתת לו צדקה. ונחלקו בני האדם לשלושה- ישראל החפצים בעבודת ה' ומקיימים מצוותיו, יש שאינם מקיימים מצוות אבל גם אינם מחליפים טוב ברע לעבוד אלוהים אחרים- גרי תושב, ויש שעובדים לאלוהים אחרים, והם סתם גויים. והנה, עובדי ה' יש להם שיתוף וחיבור יחד כי יש להם שורש אחד- א-ל אחד, אך עובדי עבודה זרה הם נבדלים מהנבראים שנבראו לעבודתו. לכן ישראל פטור על נזקיו כי מסברא אין לחייב על נזקי בהמה שהרי אי אפשר למנוע מבהמה לצאת לרעות בחוץ ועל הניזק להרחיק את עצמו, וחידשה תורה שעליו לשלם למי שיש לו חיבור ורעות עמו כי הנזק הוא היפך הרעות. אך מי שלקח את עצמו לצד אחר, איננו בכלל. לכן אמרו בגמ' שפטור על נזקם כי אינם מקיימים שבע מצוות בני נח.