שאלות על רש"י
רש"י: שאם לא היה נשוי מתחלה, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית: לכאורה הסברה הפוכה- אם אין לו אשה אז יכול רבו למסור לו שפחה?
גור אריה (לקמן פסוק ד'): אם אין לו אשה ישראלית הוא ירצה להשאר עבד מאהבת אשתו הכנענית ולכן אסור לתת לו שפחה.
גור אריה (לקמן פסוק ד'): כשיש לו אשה אז השפחה איננה בת זוגו ולכן הוא מותר בה, אבל כשאין לו אשה היא תהיה הזוג שלו לגמרי, וזה אסור.
רש"י: אם בעל אשה הוא- ישראלית: לכאורה יש מקום לפרש על שפחה נכרית- "אם בעל אשה הוא" שלא נתן לו רבו אשה אלא הוא קנה שפחה ונשאה, אז "ויצאה אשתו עמו" וכשהאדון יתן לו אשה אז "האשה וילדיה תהיה לאדוניה"?
גור אריה: אם כך, היה צריך לכתוב 'ואם יקח לו אשה", כי "בעל אשה" משמע שהייתה לו אשה קודם שנמכר, ואז לא יתכן שמדובר בכנענית אלא בישראלית. 1
וכן פירש הגור אריה במכילתא, עיי"ש.
רש"י: שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו: מכאן למדנו למזונות אשתו, ומנין שחייב במזונות בניו?
גור אריה: בויקרא (25:41)- "ויצא מעמך הוא ובניו" מכאן שהאדון חייב במזונות בניו. 1
ובגמ' (קידושין כב א) עשו צריכותא- מבניו אין ללמוד כי בניו הקטנים אינם בני עשיית מלאכה, ומאשתו אין ללמוד כי איננה בת חיזור אחר הפתחים.
רש"י: שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו: קשה שהוא עצמו איננו חייב מן התורה במזונות אשתו ובניו, ולמה האדון חייב?
רמב"ן: דרך כל הארץ לפרנס את אשתו ובניו הקטנים, ולכן חסה התורה עליהם וציוותה את האדון לזונם. 1
גור אריה: התורה ציוותה כלפי עבד עברי (דברים 15:16) "כי טוב לו עמך", וטוב לו כאשר יש לאשתו ובניו מזונות. 2
לדבריו כתב הרמב"ן שהאדון עומד במקום הבעל, ואם הם ניזונים ממנו, הוא זכאי במעשי ידיהם כפי שהיה העבד זכאי. עיי"ש עוד. אמנם, ברמב"ם (פ"ג מעבדים ה"ב) כתוב שהאדון איננו זכאי במעשה ידיהם. והכסף משנה (שם ה"א) הסתפק בדעתו שאולי האדון זן את הבנים רק עד גיל שש [כפי שתקנת אושא שעד הגיל הזה אב חייב לזון את בניו], אך המשנה למלך שם סובר שלרמב"ם יצטרך לזון אותם אפי' כשהם גדולים אם אין להם משלהם. ובדעת הרמב"ן כתב המשנה למלך שם שיצטרך לזון עד גיל 12.
לרמב"ן נראה שחיוב המזונות הוא כלפי האשה והבנים שהתורה חסה עליהם, ואילו לגור אריה נראה שזו זכות של העבד- מדין "טוב לו עמך". לדבריו לכאורה אין טעם לומר שהאדון עומד במקום הבעל, ומסתבר שהוא לא יזכה במעשה ידים- וכפי שכתב הרמב"ם. עוד יש לדון במקרה שמחלו לאדון על חיוב המזונות- נראה שלרמב"ן האשה והבנים יכולים למחול והעבד לא, ואילו לגור אריה להפך- העבד יכול לומר שטוב לו בלי שיזון האדון את אשתו וילדיו, ואילו הם אין בכחם למחול. כמו"כ יש לדון שהאדון חייב לזון את העבד באותה רמה שהוא עצמו ניזון, ולדברי הגור אריה אפשר שכך יצטרך לזון גם את אשתו וילדיו.
