שאלות על רש"י
רש"י: או אינו אלא עבדו של עברי: למה לפרש כך?
גור אריה: "עבד עברי" משמע שהוא כבר עבד, ולכן יש מקום לטעות ולפרש 'עבד של עברי'.
רש"י: ועליו הוא אומר שש שנים יעבוד: מה כוונת רש"י להוסיף במילים אלו?
רא"ם: הייתי מחלק בין מוכר עצמו שיצא בשש לבין נמכר בגנבתו שלא יצא עד שיעבוד כשיעור גניבתו.
גור אריה: גם אילו דיברה הפרשה בכנעני שקנאו ישראל, עדין עבד שהוא עברי יצא בשש כפי שכתוב בדברים (15:12), ומפרשה זו היינו למידים שגם עבד כנעני יוצא בשש.
רש"י: בלקוח מן הגוי, אבל בלקוח מישראל יצא בשש: מה הטעם לומר כך?
גור אריה: כשלקחו מישראל הוא כבר היה חייב במצוות שאשה חייבת בהם ולכן אולי ישראל לא יוכל לזכות בו לאחוזה עולמית, מה שאין כן בלוקח מגוי שעדין הוא לא התחייב במצוות. 1
וכן הוא ברא"ם.
רש"י: בלקוח מן הגוי: בגמ' (גיטין לז ב) דרשו "מהם תיקנו" ולא הם קונים זה מזה, ואין גוי קונה גוי חברו לגופו אלא למעשה ידיו, אם כך, כיצד ימכור הגוי לישראל יותר ממה שיש לו?
רא"ם: אף שגוי קונה גוי רק למעשה ידיו, כאשר הוא מוכר אותו לישראל גובר כוחו של ישראל והוא קונה את העבד לגופו. 1
גור אריה: מדובר כאן במקרה שגוי מוכר עצמו לישראל.
הרא"ם מוכיח כדבריו מהרמב"ם (פ"ט מעבדים, ה"ה)- "גוי שקנה גוי לעבדות...אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל", וכ"כ הטור (יו"ד סי' רס"ז)- "שאותו שלוקח מגוי אין גופו קנוי לו אלא למעשה ידיו, עד שיטבילנו לשם עבדות". הגור אריה טוען שראיותיו הפוכות, וכוונתו לכאורה שבטור מפורש שרק אם יטביל את הגוי לשם עבדות הוא קונה אותו לגופו, ולא בעצם המקח, וכ"כ הכסף משנה בדעת הרמב"ם שם.
רש"י: בלקוח מן הגוי: לקמ' (פסוק ו') פירש רש"י שרוצעים את אוזנו כיון ששמע על הר סיני "לי בני ישראל עבדים" והלך וקנה אדון לעצמו, נמצא שלא מדובר כאן על עבד גוי?
גור אריה: אי אפשר לדחות את פירוש הפסוק בגלל טעם הכתוב, כי יש הרבה מצוות שאין אנו יודעים את טעמם. 1
גור אריה: גם בעבד כנעני יש לפרש שאוזנו שמעה שלישראל נאמר "כי לי בני ישראל עבדים" ולכן העבד הזה היה צריך לחפוץ להשתחרר ולהיות ישראל.
ורק אחרי שידוע לנו שהכתוב מדבר על עבד שהוא עברי, אז יש לתת טעם שרוצעים את אוזנו מפני שהלך וקנה אדון לעצמו. כעין זה כתב גם הרא"ם.
רש"י: כי ימכר לך אחיך העברי, לא אמרתי אלא באחיך: אף ששם מדובר על ישראל, אולי כאן מדובר על כנעני?
גור אריה: קשה למה כתוב שם "אחיך העברי" מספיק לכתוב "אחיך"? אלא ללמדך בגזירה שווה שגם "עברי" כאן פרושו עבד שהוא עברי. 1
כך מפורש במכילתא כאן שלומדים בגזירה שווה מ"אחיך העברי", וע"ע ברא"ם.
רש"י: לא אמרתי אלא באחיך: לא יכתוב "עבד", ולא נצטרך "עברי" להוציא מעבד כנעני?
גור אריה: היה מקום לומר שאמנם "לי בני ישראל עבדים" אבל כיון שהוא יוצא בשש אין זה עבדות ואין בכך איסור, לכן קראה לו התורה "עבד" ללמדך שזו מכירה אסורה. 3 ולסובר (בגמ' בקידושין יד ב) שהפרשה דוקא במכרוהו בית דין 4 , לימדך הכתוב את טעם הרציעה.
גור אריה: למדנו מכאן שרק הנמכר לעבד "שש שנים יעבוד", אבל פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, "כי לי בני ישראל עבדים". 5
הרא"ם שאל שאלה שונה קצת- למה לא כתוב 'כי תקנה עבר', ולא תזדקק ללימוד מ"אחיך העברי".
בגור אריה: במכילתא לפנינו מבואר להפך- אסור לבזותו לקרוא לו עבד. לענ"ד אולי אין כוונת הרא"ם להתיר לקרוא לו עבד בכדי לבזותו, אלא שמותר לקרוא לו עבד בשעת הצורך אע"פ שהוא מתבזה בכך.
ומהרציעה לא הייתי יודע שיש בכך איסור אלא הייתי אומר שהרציעה היא גזירת הכתוב.
ודעתו שם שמוכר עצמו איננו נרצע. וכוונת הגור אריה לכאורה שלדעה זו אין איסור במכירה עצמה שהרי בית דין מוכרים אותו בעל כרחו. ע"ע לקמן 21:6:5:2 בהערה אודות ענין זה.
אמנם גם עבד יכול לפדות את עצמו, אבל כל עוד הוא לא פדה את עצמו הוא נשאר עבד.
רש"י: כי תקנה- מיד בית דין: למה פירש רש"י את הפסוק שלא כסדרו?
גור אריה: רק אחרי שהעמיד רש"י את הפרשה בעבד שהוא עברי קשה שדינו כבר אמוּר בויקרא, וצריך לומר שכאן מדובר במכרוהו בית דין. 1
ושם כתוב "כי ימוך אחיך"- במוכר עצמו מחמת דוחקו. עיי"ש עוד.
רש"י: או אינו אלא...אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש: למה יש מקום לומר כך?
גור אריה: הייתי חושב שלא יצא בשש כי עשה איסור.
גור אריה: היית חושב שאם הוא גנב הרבה יש על בית דין למכור אותו כשיעור הגנבה ולא יצא בשש.
רש"י: או אינו אלא...אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש: רא"ם: בדברים (15:12) כתוב "כי ימכר לך אחיך" שמשמעו 'ימכר על ידי אחרים' ושם מפורש שיוצא בשש?
רא"ם: אין לגרוס כך ברש"י 1 , ובודאי הפרשה מדברת במכרוהו בית דין, והנידון הוא האם מוכר עצמו גם זהו דינו, או שהוא נמכר ליותר משש. 2 על זה המשיך רש"י שמוכר עצמו נלמד מהפרשה בויקרא (25:39)- "וכי ימוך אחיך", ועל כרחך הפרשה כאן דוקא במכרוהו בית דין. 3
גור אריה: את "כי ימכר" (דברים 15:12) ניתן לפרש במוכר עצמו, ככתוב (ויקרא 25:39) "וכי ימוך אחיך ונמכר לך" בלשון נפעל, כי הוא מוכר עצמו בעל כרחו, מחמת עוניו. ורש"י פירש כך 4 כדי להעמיד גם כרבי אליעזר שמוכר עצמו באמת נמכר רק לשש, ולכן הנידון כאן האם מכרוהו בי"ד לא נמכר ליותר משש.
וגם במכילתא לא כתוב כך.
ובגמ' בקידושין (דף יד ב) נחלקו בכך- לתנא קמא מוכר עצמו נמכר ליותר משש, ואילו רבי אלעזר למד שהם שווים בדינם. לדברי הרא"ם רש"י והמכילתא כתנא קמא. הגור אריה מקשה עליו שרש"י לקמ' פירש כמאן דאמר מוכר עצמו נמכר רק לשש. אולי כוונתו לרש"י בפסוק ו' שמוכר עצמו נרצע וזה כדעת רבי אליעזר, ועי' מה שהבאנו שם (שאלה 7) מהגור אריה. [ואולי כוונתו לרש"י בויקרא (25:40)- "עד שנת היובל יעבוד עמך- אם פגע בו יובל לפני שש שנים" מבואר שמוכר עצמו נמכר לשש.]
לפעמים פרשה נשנית בשביל דבר שנתחדש בה, אבל בפרשה בויקרא אין חידוש שלא כתוב כאן, לעומת זאת הפרשה בדברים נשנתה ללמד שאמה עבריה יוצאת בשש, ולחייב בהענקה כדברי רש"י שם. אלא שהרא"ם מקשה שכן יש חידוש בפרשה בויקרא- "לא תעבוד בו עבודת עבד"- עבודת גנאי. עיי"ש שהאריך. אמנם הגור אריה לעיל (ד"ה כי תקנה) כתב ש'דבר שנתחדש' צריך להיות דבר חדש לגמרי, ואילו איסור עבודת עבד הוא תוצאה מכך שעבד עברי יוצא לחירות ביובל (כפי שמדויק בפסוקים בויקרא) ולכן זה לא נחשב כ'דבר שנתחדש'.
שהנידון האם מכרוהו בית דין נמכר לשש, ולא כפי שכתב הרא"ם שהנידון האם גם מוכר עצמו נמכר רק לשש.
רש"י: או אינו אלא...אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש: ברש"י לקמ' (פסוק ו') "ונגש...אל האלוהים"- ימלך במוכריו, ואם לא מדובר במכרוהו בית דין, למה יגש אליהם?
גור אריה: אין להסיק דינים ולהוציא פסוקים מפשוטם מכח טעמי המקראות. ועוד- גם במוכר עצמו ראוי להמלך בבית דין.
