מה סדר הפסוקים כאן, ולמה גונב איש מפריד בין מכה אביו למקלל אביו?
גור אריה 1 : תחילה למדנו (פסוק י"ד) שהממית אדם חייב, ולפעמים חייב על הכאה בלבד- מכה אביו, ולפעמים אפילו בלי הכאה- גונב איש ומכרו (הפסוק הבא), ולפעמים חייב אפילו על דיבור שאין בו מעשה- מקלל אביו (פסוק י"ז).
יש אומרים שלא סמך מכה אביו למקלל ללמדך שמכה אביו דומיא ד"כי יזיד" שבפסוק י"ד- דוקא בעושה חבורה. הגור אריה דוחה שלא זה המקור אלא כפי שהובא בשאלה הקודמת, ואת סדר הפסוקים הוא מתרץ כפי שמובא כאן. ע"ע ברש"י בפסוק ט"ז אודות סדר הפסוקים.
שאלות על רש"י
רש"י: ואינו חייב אלא בהכאה שיש בה חבורה: מנין למדו זאת?
רא"ם: בויקרא (24:21) כתוב "ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת" ודרשו- כשם שמכה בהמה בחבורה, כך מכה אדם. 1
עיי"ש שבמכילתא יש דרשה אחרת.
רש"י: אביו ואמו - או זה או זה: מנין דרשו זאת?
גור אריה: כך דעת רבי יונתן שכשיש וי"ו החיבור הכוונה לכל אחד בנפרד, וכשהמכוון הוא לשניהם ביחד הכתוב מפרט "יחדיו" כפי שכתוב בכלאים (דברים 22:10).
רש"י: מות יומת - בחנק: מנין דרשו זאת?
גור אריה: נחלקו בכך במכילתא- לדעת ר' יאשיה יש לדרוש לקולא, וחנק זו המיתה הכי קלה. לדעת ר' יונתן כל מיתה האמורה בתורה סתם בחנק, ונראה שטעמו שאדם חי מכח הנשימה, והחנק הוא נטילת רוח החיים, ולכן סתם מיתה בחנק. דעת רבי במכילתא שזה דומיא דמיתה בידי שמים שאיננה עושה רושם.
