מה הסדר של "זכור" אחרי "לא תשא"?
מהר"ל, תפארת ישראל (פ"מ בתחילתו, עמ' קכ): הנשבע לשקר מחלל את כבוד ה', ואחר זה השבת שאיננה מעידה על עצמותו, אלא שהוא פעל את כל הנמצאים. 1
וכל שכן שאר הדיברות שעוד יותר רחוקים מאמיתת עצמו. ע"ע לעיל 20:1:10:1 על הסדר של כל הדיברות. והשבת עדות שה' ברא את העולם בכללות והעולם איננו מקרי (כדלהלן 20:11:4:1), ואילו כיבוד הורים מורה על היחס אל הפרטים כדלהלן 20:12:3:1. עוד אודות היחס שבין שבת לכיבוד הורים, עי' לקמן 20:12:11:1 בהערה.
מה ענין 'זכור ושמור'?
מהר"ל, גבורות ה' (פס"ג, עמ' רפ"ה): במדרש כתוב שהשבת כל עסקה כפול- העומר שלה כפול (בשישי ירד לחם ליומים) ואזהרתה כפולה- זכור ושמור. ואמנם גם בערב יו"ט ירד מן כפול, אבל היה עליהם ללקוט שני עומרים בערב יו"ט ואילו בערב שבת לקטו עומר אחד ומצאו שנים. 1
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"א עמ' נ"ז, ד"ה ועוד יש, שבת דף קיח ב): אדם הנמצא במצב של יגיעה ואי מנוחה איננו בשלמותו, ואילו יום השבת הוא יום מנוחה והשלמת האדם. לכן אילו שמרו ישראל שתי שבתות מיד הם נגאלים, 2 כי ישראל מקבלים את השלמתם מהשבת. ודוקא שתי שבתות כנגד השלמת החומר והצורה של ישראל 3 , וזה כנגד 'זכור ושמור' שיש בשבת. 4
עי' במהר"ל בנצח ישראל (פי"ט, עמ' ק"ב, ד"ה ועל דבר זה) שפרק "מזמור שיר ליום השבת" נתייסד על כך שהשבת היא השלמת העולם מבלי שיש בו חסרון- אע"פ שנראה שיש בעולם חסרונות ויש צדיק שרע לו ורשע שטוב לו, והשלמה זו היא מצד העולם הבא שהוא יום שכולו שבת. לכן כל המזמור כפול- כנגד העולם שהוא כפול.
עי' לעיל, שמות 1:1:8:1* אודות החומר והצורה של ישראל, ושם בשאלות 9-10.
ע"ע לקמן, 20:12:15:1 ואילך למה לא נכתבו זכור ושמור יחדיו, ושם שאלה 14 למה "זכור" בדיברות ראשונות ו"שמור" בדיברות אחרונות.
שאלות על רש"י
רש"י: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו: ישנם שינויים נוספים בין דברות ראשונות לאחרונות, ולמה שאלו דוקא על אלו?
עי' לקמן 20:12:12:1 ואילך.
רש"י: זכור לשון פעול הוא... לזכור תמיד וכו': מנין למדו זאת?
גור אריה: "זָכור" הוא מקור, וקשה למה לא כתוב 'זְכור' בלשון ציווי? אלא הכוונה כאן לזכור תמיד את יום השבת. 1
והוסיף הגור אריה- 'מקור' לא מורה בהכרח על פעולה תמידית, אבל ענין ה'מקור' שמורה על עשיית הפעולה (כגון "הלוך ובכֹה- שמואל ב, 3:16) ולא על זמנה, ומכיון שהיה ראוי לכתוב כאן ציווי ולא מקור, יש לומר שהמצוה היא לזכור תמיד את השבת.
רש"י: שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת: רמב"ן: בגמ' (ביצה דף ט"ז א) כתוב שזו דעת שמאי, אבל מידתו של הלל היא "ברוך ה' יום יום" והרי הלכה כבית הלל?
רמב"ן: המצוה כאן שנזכור תמיד בכל יום את יום השבת, וכך נזכור תמיד את מעשה בראשית.
רא"ם: הלל נהג כך בדברי מאכל שמצויים תמיד, אבל כלי נאה שלא ימצא בכל יום, יש לזמן אותו לשבת.
גור אריה: כאשר היה זקוק הלל לדבר בחול, השתמש בו ולא הניחו לשבת כי אמר "ברוך ה' יום יום", אבל כשלא היה צריך לו אלא נזדמן לו כלי יפה- יקחנו לשבת.