מהר"ל, תפארת ישראל (פ"מ בתחילתו, עמ' ק"כ): השבת מורה שה' פעל והשלים הכל, בשונה מהשמים שפועלים ואין להם מנוח כי אין לפעולתם השלמה ¹ - ה' שבת כי פעולתו הושלמה. ²

מהר"ל, תפארת ישראל (פמ"א בתחילתו, עמ' קכ"ז) להודיע שהעולם נברא באופן מכוון ולא במקרה, כי אם מקרה קרה- לא היה נחשב שה' פעל זאת. ¹

מהר"ל, תפארת ישראל (פ"מ עמ' קכ"א): ¹ 'בששת' משמעו שהעולם נברא בתוך ששת הימים ובחצי היום כלתה המלאכה, נמצא שהזמן הזה עודף על העבודה, ואם כך, היום השביעי לא מקודש מצד עצמו אלא שכלתה המלאכה. לכן כתוב "ששת" לומר שעד סוף היום השישי נמשכה המלאכה, והיה ראוי להמשיך גם ביום השביעי, אך היא נפסקה בגלל קדושת השבת. ²

מהר"ל, תפארת ישראל (פ"מ עמ' קכ"ב): ¹ העולם הזה הוא גשמי, ולגשם יש שישה צדדים- מעלה ומטה וארבעה צדדים, וזהו גדר הגשם שהוא בעל רוחק. ² אך האמצע שאיננו נוטה לאף צד הוא מתייחס אל הבלתי גשמי, וזה ענין השביתה בשבת.

מהר"ל, דרך חיים (פ"ב מי"ד, עמ' ק"ג, ד"ה ותדע כי): העולם נברא בשיווי- מבלי שיצא מהמיצוע, כי למיצוע יש קיום, ולכן נברא העולם בששה ימים- כי האות וי"ו עומדת כמקל זקוף, וגם בקריאתה היא שווה, ¹ וגם במספרה היא השווה באחדוֹת. ² לכן נברא האדם בשישי כי הוא השווה שבכל הנבראים- נברא מגוף ונפש וצריך שהם יעמדו בשיווי. ³

מהר"ל (תפארת ישראל פ"מ עמ' קכד ד"ה על כן): ה' ברך את השבת במן כי הוא הברכה העליונה ביותר, והברכה שירד כפליים בשישי, ולקטו כרגיל ומצאו שני עומרים. ¹

מהר"ל (תפארת ישראל פ"מ עמ' קכה): לכל הימים יש זוג חוץ מלשבת, ולכן השבת היא לא חלק אלא הכל, וזה ראוי לברכה. ²

מהר"ל (תפארת ישראל פ"מ עמ' קכה): שבת איננה נדחת, כי שאר המועדים תלויים בבית דין שמקדשים אותם וזהו ברכתו- שהוא מבורך מעצמו. ³

מהר"ל (תפארת ישראל פ"מ עמ' קכד ד"ה על כן): יש כמה שיטות במדרש: 1) קדשו במן כי לחומר אין שביתה והשלמה ¹ , אבל המן איננו טבעי ולכן הוא שובת בשבת ² . 2) קדשו במלאכה כי מלאכת האדם היא מעל הטבע ³ ולכן הוא צריך לשבות מהמלאכה הגשמית. 3) קדשו במקושש שהתחייב מיתה על פי ה' כי המתנגד לקדושת השבת חייב מיתה (מה שלא מצאנו בשאר מועדים) כי הקדושה מבטלת את הגשם. 4) קדשו במאורות שיש להם תוספת כח בשבת כי האור הוא דבר בלתי גשמי. 5) קדשו במאור פני האדם, כי מחמת קדושת השבת מקבלים הפנים הגשמיים זיו בלתי גשמי.

מהר"ל, (תפארת ישראל פ"מ, עמ' קכג): השבת היא הברכה מחד גיסא, אבל היא נבדלת מששת ימי המעשה מאידך, וזהו 'ויברך ויקדש', ולכן אמרו שהשבת היא כלה (שיש בה ברכה) ומלכה (והמלך נבדל משאר העם). ¹

גור אריה (דברים 5:12): "זכור" פרושו שיקדש את השבת בפה, ולמה השבת קדושה? "כי ששת ימים", אך יציאת מצרים איננה סיבה לקדושת השבת. לעומת זאת "שמור" פרושו שימנע ממלאכה, וכי מפני שה' שבת ממלאכה גם עלינו לשבות? אלא לזכור שהיינו עבדים ופדה אותנו ה', ולכן עלינו לשבות ממלאכה.

מהר"ל, תפארת ישראל (פמ"ד, עמ' קל"ה): "זכור" הוא מצות עשה המורה על מעלת השבת, ומה יום מיומים? "כי ששת ימים" וגו', ולכן לא נאמר כאן יציאת מצרים- כי זה לא טעם למעלת השבת. "שמור" הוא לא תעשה, והשביתה איננה מורה על מעלת השבת שהרי כמה בטלים יש, ולכן כאן נתן טעם למה דוקא ישראל מצווים על שמירת השבת- "כי עבד היית" ולא היה לך מנוחה, ועכשיו פדאך ה' והקנה לך ההשלמה והמנוחה.

מהר"ל, תפארת ישראל (פמ"ד, עמ' קל"ו): העולם הושלם כאשר היו ישראל לעם ביציאת מצרים, וכשם שקנה העולם השלמתו במנוחת השבת, כך ישראל קנו השלמתם כשיצאו מבית עבדים וקנו את המנוחה, ולכן ראוי שהם ישמרו את השבת. ¹

מהר"ל, תפארת ישראל (פמ"ד, עמ' קל"ו): ישראל הם הזוג של שבת כי ישראל נבדלים מהאומות והשבת נבדלת מששת ימי המעשה, וזהו "שמור את...השבת" להבדילו משאר הימים, "כי עבד היית" והיציאה ממצרים מורה על היבדלות מהחומר.

מהר"ל, גבורות ה' (פמ"ה בתחילתו, עמ' קע"א): בדיברות השניות לא כתוב "זכור" אלא "שמור"- הימנעות מעשיית מלאכה, וזה לא הסיבה לקדושת השבת אלא סיבת הציווי לאדם שלא יעשה מלאכה בשבת. לכן בא הכתוב לומר למה רק ישראל מצווים על שמירת השבת- כי היציאה מעבדות מצרים היא פרישה והבדלה מהגשמיות, שהרי העבד הוא חומרי כי החומר משועבד ומתפעל ² , והדבר שמתנועע תמיד ולא מגיע אל תכליתו הוא חסר שלמות בעצמו, ולכן גוי ששבת חייב מיתה כי אין להם השלמה. לעומתם, ישראל הם בעלי שלמות, וזה ענין הצורה שהוא שלמות הדבר. הגשם הוא בכח ולא בפועל, ולכן איננו בעל השלמה. לכן סילוק העבדות היא סיבה לשביתת השבת.