המשך ההבדלים שבחמשת הדיברות האחרונות- פרשת יתרו
למה כפלה התורה "לא חמוד בית...לא תחמוד אשת" וגו'?
מהר"ל, תפארת ישראל (פמ"ב בסופו, עמ' ק"ל): על הבית נאמר איסור בפני עצמו כי הבית הוא סיבה לשאר הקניינים, שהרי בלי בית כיצד ישא אשה? 1 וכן כל קניינים מניח אותם בבית. 2
המהר"ל הוסיף- שצריך לה בית כדרך הנשים הצנועות, וצ"ב- וכי אשה שאיננה צנועה איננה זקוקה לבית? הכוונה לכאורה שמאמר הגמ' בסוטה שתחילה יבנה בית ואח"כ ישא אשה (כלדעיל, שאלה 1 בהערה) איננו רק היכי תימצי אלא זהו דבר מהותי- הנישואין הם "מושיב יחידים בַּיְתָה", ולכן הבית הוא סיבת הנישואין.
כיצד יפרש המהר"ל את החלוקה בדברים "ולא תחמוד...ולא תתאוה"? נתבאר לעיל בשאלה 1.
למה איסור חמדה הוא הדיבֶּר האחרון?
גבורות ה' (פס"ו עמ' ש"ו, ד"ה ואלו שבע): התאוה היא התחלת החטאים, ולכן כל המצוות נכללות בלא תחמוד. 1
ועיי"ש שזה כנגד חטא עץ הדעת שהוא תאוה לעיניים, ובהקבלה לשבע מצוות בני נח זה כנגד אכילת איבר מן החי שאינו יכול להמתין עד שישחט, וביאר שם (עמ' ש"ח) שזה לא כמו עריות וגזל שגם הם ממצוות בני נח, כי אלה הם תאוות מסוימות, וכאן מדובר על היותו בעל תאוה בכללו. ע"ע לעיל 20:1:11:1 ושם שאלה 12 על היחודיות של איסור חמדה שהוא בדיברה העשירית. ועיי"ש בסוף שאלה 10 מהמהר"ל בתפארת ישראל (סוף פמ"ה) שאמנם איננו עובר על "לא תחמוד" עד שיתן דמים לחברו וחומס ממנו, אבל תחילת החטא הוא בלב.


