מה הסדר של חמשת הדיברות השניות?
להלן ההבדלים שבין הפרשיות בחמשת הדיברות האחרונות, והם צריכים ביאור לפי האמור לעיל (20:12:8:1 ואילך)- פרשת יתרו
המשך ההבדלים בין דיברות ראשונות לאחרונות בפסוק זה- פרשת יתרו
למה בחמשת הדיברות הראשונות נתנה התורה טעם לכל מצוה, ובחמשת הדיברות השניות אין טעם (כגון- לא כתוב 'לא תרצח כי בצלם אלוקים עשה את האדם')?
מהר"ל, תפארת ישראל (פמ"ב בסופו, עמ' ק"ל): הטעם היה מפסיק בין דיברה לדיברה, ועל חמשת הדיברות השניות להיות מחוברות 1 .
כפי שיבואר בשאלה הבאה. ואולי כוונתו כאן שנתינת טעם הייתה הופכת כל דיברה לציווי בפני עצמו, והאמת היא שישנה כאן תמונה שלמה של צורת אדם.
למה הדיברות האחרונות מחוברות זו לזו?
מהר"ל, דרוש על התורה (נדפס בסוף באר הגולה, עמ' י"ד, ד"ה וישם בה'): חמשת הדיברות הראשונות הם הדברים שצריך האדם כדי להשתלם עם קונו, וחמשת הדיברות האחרונות הם הדברים שצריך להשתלם עם זולתו, ולכן יש להם חיבור והתייחסות ביחד 1 , ובפרשת ואתחנן הם כתובים בוי"ו החיבור 2 .
כי כשחוטא כלפי ה'- אם חטאת מה תפעל בו?! אך כשחוטא כלפי זולתו- הוא פועל בו, ולכן לחטאים הללו יש חיבור יחד. (וזה הטעם שאין לו מחילה עד שיפיסנו וימלא פגימתו.) ע"ע לעיל, שאלה 2, ועי' לעיל 20:12:8:1 בהערה שהלוח השני הוא כנגד ישראל- מקבלי הברית.
אך בפרשה זו הם בלי וי"ו החיבור להורות שהוא חוטא בזה גם לשמים, ואז אין חיבור לעבירות הללו.
בגמ' (ב"מ דף נח ב) כתוב ששלושה יורדים לגהינום ואינם עולם, אחד מהם- הבא על אשת איש, וצריך ביאור מה טעם הדבר?
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב אהבת ריע פ"א, עמ' נ"ג, ד"ה ומה שאמר חוץ): כל חטא יש בו נטיה אל ההעדר- אל הגיהנום שהוא מקום תהו ובהו, אך יש מעשים שאינם נטיה בלבד אלא הם עצם הגיהנום, וכפי החטא- כך העונש. "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם" איש ואשה הם כל האדם, ולכן החוטא באשת איש חטא באדם לגמרי. 1
הרוצח מבטל את הגוף ואילו הנואף לקח את אשתו ממנו וביטל את עצם האדם. ובחידושי אגדות (ח"ג עמ' כ"ב, ד"ה חוץ משלשה) הוסיף שאשתו כגופו, וכשאסרה עליו כאילו לוקח את גופו. (ע"ע בדבריו לגבי מלבין פני חברו ומכנה שם לחברו.) והוסיף שבשלושת החטאים הללו הוא פוגם במידות העליונות, ולגבי אשת איש כתב ששם י-ה הוא המזווג איש ואשה ויש בזיווג חיבור של חומר לצורה, ולכן הנואף פוגם בשם הזה. יש להעיר שכאן כתב שהנואף פוגע בצורת אדם יותר מרוצח, ואילו במה שהובא לעיל (20:1:10:1) מפורש להפך- הרוצח פוגע בעצם צורת האדם יותר מהנואף, וכן שאל הרב הרטמן בהערותיו לתפארת ישראל (פל"ו הערה 31)? נ"ל שכאן הדגש שהאיש הוא צורת האשה, כלומר- התחדש בצורת אדם, שביכולתו לחבר אדם אחר איליו לגמרי עד שיהיו לבשר אחד, שהיא תהיה כגופו. לכן, אמנם הרוצח מבטל לגמרי צורת אדם, אבל אין ביכולתו לפגוע אלא בגופו- ובנשמתו לא נגע. אך הנואף אכן מצליח לפגוע בצורת אדם באמת- שהרי היא נאסרת על בעלה.
