עיי"ש שהאריך הרבה בעניין הזיווג של משה, וע"ע במהר"ל בבאר הגולה (באר חמישי, עמ' צ"ו ד"ה פרק אלו מגלחין) בכל העניין. ונראה לפרש שמשה הוא "ראש לישראל" (כלשון המהר"ל לקמ' עמ' צ) ובבאר הגולה כתב "כי משה בישראל ויתרו מן האומות" כלומר שיתרו מקביל למשה בכך שהוא ראש לאומות, ונראה שהכוונה כפי שכותב המהר"ל לקמ' (עמ' צ) שיתרו עבד כל ע"ז שבעולם ופרש מהם כי הוא לא חפץ לעבוד לכח פרטי אלא לכח כללי- לבעל הכוחות כולם, נמצא שמשה ראשם של ישראל בגילוי תורת אמת ויתרו ראשם של האומות בשלילת תורות השקר, וציפורה היא זו שטיהרה בית אביה (כמבואר במהר"ל לקמ', עמ' צ) ולכן היא ראויה למשה כתוספת- משה מגלה את האמת וציפורה שוללת את השקר.

והוסיף שם המהר"ל שטהרת מצורע בדם כי הדם הוא החיים, ודוקא בדם ציפור כי הציפור חי לגמרי שהרי הוא מהיר תנועה- הפך המת נטול התנועה. ועוד- לציפור יש חומר דק וטוב ולכן הוא פורח ואילו צרעת היא קלקול של החומר ובזה היה החומר של ציפורה שונה מהחומר של עובדי כוכבים, והיא הייתה ראויה לישראל. ע"ע במהר"ל בנתיבות עולם (נתיב האמת פ"א עמ' קצח ד"ה ואם) בענין ההתאמה של ציפורה למשה במידת האמת.

נראה כאן בכל תרוצי המהר"ל שציפורה הייתה מיוחדת משאר גרים בטהרת גופה וכפי שנתבאר בתרוץ הקודם שהיא מטהרת מצרעת- מקלקול הגוף.

עי' במהר"ל באור חדש (עמ' ס"ג) שלכל אומה יש מהות וצורה משלה, ולפי"ז נראה לפרש כאן שהציפור לא משתייך באופן ברור לא למים ולא לאדמה, וכך ציפורה הייתה ניטרלית ולא הייתה שייכת לאופי ולתרבות של מדיין.

לשון המהר"ל בבאר הגולה (ב"ה עמ' צ"ו)- "כי משה בישראל ויתרו מן האומות", נמצא שכשם שמשה ראשם של ישראל ושקול כנגד כל ישראל, כך יתרו כנגד כל האומות, ולכן הוא עבד כל עבודה זרה שבעולם ושלל את כולם (כמבואר במהר"ל בגבורות ה' כאן) ובכך הוא היה 'צורה' מתוקנת לכל האומות, וזו הייתה מידתה של ציפורה.