אחרי שכתוב "אם שמוע תשמעו" למה כפל "ושמרתם את בריתי"?
מהר"ל, דרוש על התורה (עמ' כח, ד"ה שוב אמר): שני קשיים יש כאן- קבלת המצוות, וקיומם לאחר מכן. על הקושי הראשון אמר "אם שמוע תשמעו"- השומע מצוה אחת משמיעין אותו מצוות הרבה כי מצוה גוררת מצוה, 1 "ושמרתם את בריתי" על הקיום, ובא הכתוב להזהירם שישמרו את הדבר שמחבר בין ישראל לקב"ה וכך יוכלו להשמר מהחטא. 2
כי כל המצוות הן דבר אחד ובנקל דבר גורר דבר. אמנם, המהר"ל בדרך חיים (פ"ד מ"ב עמ' קסד, ושם עמ' קסה) חילק בין הנידונים- מצוה גוררת מצוה כי כל תרי"ג מצוות הם דבר אחד ואור אחד ולכן המצוה הבאה היא השלמת הראשונה, אבל היא גוררת רק מצוה שדומה לה. לעומת זאת כאן 'השומע מצוה אחת משמיעין אותו מצוות הרבה'- לאו דוקא מצוות הדומות זו לזו. לענ"ד אולי כוונתו שבמשנה באבות מדובר על אופן הקיום המעשי של המצוות- המתקשה במצוות יתחיל לקיים את המצוה הקלה לו, ומתוך כך יבוא למצוות נוספות הקשות לו, כי מצוה גוררת מצוה הדומה לה. לעומת זאת כאן לא מדובר על הקיום המעשי אלא על הקבלה- שמע מצוה אחת משמיעים אותו מצוות הרבה, ולכן זוהי הארה כללית- לאו דוקא מצוות הדומות זו לזו. אמנם, בגור אריה (דברים 11:13) כתב כדבריו בדרוש על התורה- "אם תשמע מצות שכבר שמעת וידעת אותם, ואתה מקיים אותם, 'תשמע בחדש', הם מצות שהם חדשים לך, שהרי מצוה גוררת מצוה".
וכיצד היא שמירת הברית? יתבאר בשאלה הבאה.
נחלקו במכילתא מהי שמירת הברית- רבי אליעזר אומר, זה ברית שבת. ורבי עקיבא אומר, זה ברית מילה ועבודה זרה. וצריך ביאור במה נחלקו?
מהר"ל, דרוש על התורה (עמ' כח, ד"ה שוב אמר): 1 חלקי האדם שלושה- הגוף בו יש יצר של אכילה וכל תאווה, הנפש ממנה המידות של נקימה, נטירה, שנאה וחמדה וכו', והשכל- המחשבה, שם מקום חטא עבודה זרה. בכך נחלקו- לר' אליעזר זו ברית שבת, כי על ידי מנוחת השבת יש לנפש ברית וחיבור עם ה' 2 , והאדם קרוב לחטא מחמת המידות הרעות שבנפש, לכן על ידי דבקות הנפש בה' יתחברו אל ה' כל חלקי האדם- הגוף שבו שוכנת הנפש, והשכל שמקומו בנפש. לר' עקיבא זה ברית המילה ועבודה זרה- המילה בגוף הרגיל ללכת אחרי תאוותיו (ולכן הגוף הוא שזקוק לשמירת הברית), ועבודה זרה לבלתי לכת אחרי מחשבה רעה בשכלו, כי בקלות חוטא האדם במחשבתו. 3
במכילתא דרשב"י דרשו באופן אחר, ומדרש זה במכילתא דר' ישמעאל, יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה ב, הובא בילקוט שמעוני.
שהרי המעשה הוא מהנפש כמבואר במהר"ל במקומות רבים, (כגון- תפארת ישראל סוף פכ"ט.)
לכן רק בעבודה זרה מצרף הקב"ה מחשבה למעשה. כעין דבריו אלו, כתב המהר"ל גם בתפארת ישראל (פכ"ח עמ' פה, ד"ה ושמרתם), עיי"ש, והוסיף- על ידי ברית השבת יש לנפש חיבור ודבקות אל ה', ואילו ברית המילה היא הסרת הערלה שמרחיקה אותו מה', וכן על ידי עבודת אלילים הוא מסולק מאת ה'. נמצא שלר' אליעזר צריך לשמור את החיבור, ולר' עיקבא להמנע מהסרת החיבור.
מה ענין הסגולה האמורה כאן?
מהר"ל, דרוש על התורה (עמ' כה, ד"ה ולכך): הסגול הוא נקודה אחת היוצאת מבין שתי נקודות, וכך הם ישראל- כהנים לוים וישראלים. הכהנים נבחרו מבין כולם לעבודת ה', הלוים נבחרו לשיר, וישראל מהם יבוא הקרבן. 1 לכן ישראל נבחרים מבין האומות ונבחרים מבין עצמם. ולשון 'סגולה' הוא דבר נבחר כמו 'וסגולת מלכים' (קהלת 2:8).
מהר"ל, דרוש על התורה (עמ' כט, ד"ה ואמר והייתם): הכונה שיזכו לעולם הבא לנצח נצחים, כי את הסגולה גונזים באוצר 2 , וזהו המשך הפסוק- "כי לי כל הארץ"- 'כל' הוא הטוב הגמור 3 ו'ארץ' היא נצחית 4 .
ונתבאר לעיל (19:1:6:4) שענין הבחירה שייך דוקא באחד מתוך שנים, ושם נתבאר שעל כך שיבחו חז"ל שניתנה תורה משולשת לעם משולש.
וזה נרמז בצורת הסגול- נקודה הנאצרת ונגנזת בין שתי נקודות.
כפי שדרשו בגמ' (בבא בתרא דף יז א) שהטעים הקב"ה לאבות בעולם הזה מעין העולם הבא, שהרי כתוב בהם "כל".
ככתוב (ישעיהו 60:21) "ועמך...צדיקים, לעולם ירשו ארץ".
שאלות על רש"י
רש"י: אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך וכו': כיצד הדרשה מהפסוק?
רא"ם: במכילתא הוסיפו "אם שמוע תשמעו"- שמע מצוה אחת משמעין אותו מצוות הרבה, וכך פרוש הפסוק- "ועתה אם שמוע" תקבלו עליכם המצוות על אף הקושי, "תשמעו" מכאן ואילך בקלות, כי ההתחלות קשות.
