כפי שאמרו חז"ל שלעתיד לבא אין אכילה ושתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ועיי"ש ש'צדיקים יושבים' עניינו הקיום שיהיה לצדיקים, 'עטרותיהם בראשיהם' עניינו הבדלה מכל ענייני החומר (כעטרה המבדילה את המלך מסביבתו), 'ונהנים מזיו השכינה' זוהי ההנאה השכלית שאיננה גשמית. כך גם ענין הישיבה בסעודה עם תלמיד חכם (-צדיקים יושבים) שנהנים מזיו השכינה. (ע"ע במהר"ל בדרך חיים פ"ג מט"ז בסופו, עמ' קנב, ד"ה ואמר ונהנין, מה שביאר בעניין הנאת הצדיקים לעתיד לבא.)

ועיי"ש עוד שהסעודה היא פרנסת הגוף, ודברי תורה על השלחן הם פרנסת הנפש, וכן כשתלמיד חכם מיסב בסעודה כאילו נהנה מזיו השכינה וזו פרנסת השכל (כפי שיהיה לעולם הבא כדלעיל).