גור אריה: אם לא כן, צריך היה לכתוב 'ואקח'.

גור אריה: אין התורה מדברת בגנות הצדיק, אלא שכאן בא ללמדינו מידת הקב"ה שמדקדק עם סביביו.

גור אריה: הוא לא יכל להביא את הלחם והמים יחדיו (ואעפ"כ רק מה שעשה בעצמו שילם לו ה' בעצמו), ובחר אברהם להביא בעצמו את הלחם כי בלחם יש חסרון כיס ורצה להראות להם שהוא עושה בפנים יפות.

גור אריה: הלחם היה לכבוד הסעודה ואילו המים היו לרחיצת הרגלים, ולכן הביא אברהם את הלחם, וכן שילם ה' לבניו- המן והשליו שהם הסעודה נתן להם בעצמו, ואילו המים שאין שם הסעודה עליהם ניתנו ע"י שליח.

גור אריה: הנהגה זו ראויה דוקא לגמילות חסדים שהיא מהדברים שאדם אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לו, ומוכרח שהפרי יהיה דומה למעשה שעשה, ולכן עשה ה' לבניו כפי שעשה אברהם.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' מח, ד"ה כל מה, ב"מ דף פו:): כשירדו המלאכים לעולם התחתון לא היה להם דברים אלו והם נחשבו דלים בדבר זה, וכתיב "מלוה ה' חונן דל", ובמה שעשה לבני אדם פרטיים אין ראוי לפרנס אומה שלימה, רק במה שעשה למלאכים.

גור אריה: סכלות דעתם של עובדי ע"ז הייתה שה' הוא אלוקים קדושים ואי אפשר לעבוד לו, ולכן בחרו בכוחות שאינם קדושים הממונים על דברים פחותים, ומשום כך הם קרובים לאדם הפחות. ¹ ואבק הרגלים הוא דבר פחות ושפל, וסברו הערבים שהאדם שהוא הגדול בתחתונים נמצא תחת המדריגה השפלה שבעליונים, ולכן עבדו לכח הממונה על האבק שברגלים.

גור אריה: הערביים הם יושבי אוהלים והולכי דרכים, ולכן הם משתחווים לאבק רגליהם בחושבם שהם תחת שר הדרך.