לעיל (בראשית 2:3) פירש רש"י שה' קידש את השבת בכך שלא ירד בו מן, וקשה למה דוקא מניעת ירידת המן מורה על קדושת השבת?
מהר"ל, (תפארת ישראל פ"מ, עמ' קכד ד"ה על כן): הדברים החומריים אינם שובתים בשבת משום שלחומר אין שביתה והשלמה, אבל המן איננו טבעי ולכן הוא שובת בשבת.
שאלות על רש"י
רש"י: שבת הוא, המן לא יהיה בו: למה הוסיף רש"י מילת 'הוא'?
גור אריה: "שבת לא יהיה בו" משמעו- ביום השביעי, שבת והמן לא יהיה בו, וזה לא יתכן שהרי ידעו שהשבת היא ביום השביעי, אלא 'שבת הוא' כפי שידעתם מכבר, ולכן לא יהיה בו מן.
רש"י: לרבות יום הכיפורים וימים טובים: רש"י בבראשית (2:3) כתב שה' קידש את השבת שלא ירד בו מן, ואם גם ביום טוב הוא לא ירד, קשה במה נתייחדה השבת?
גור אריה: כוונת הכתוב שכל הנקרא 'שבת' לא ירד בו מן- גם יום טוב ויום הכיפורים, כי קדושת היום איננה מחמת שהוא היום השביעי, אלא בגלל שהוא יום שביתה. 1
מהר"ל, (גבורות ה' פס"ג, עמ' רפה): הייתה ברכה במן ביום השישי שלקטו עומר אחד ומצאו שנים, ואפשר שביו"ט לא קרה כך אלא היו צריכים ללקוט עומר לצורך היום ולצורך מחר. 2
ע"ע מה שביאר הגור אריה בדברי המכילתא, וסיים שלא ירד מן בימים טובים כי שם 'שבת' עליהם, ועם השבת נתקדשו הימים הטובים, ומכל מקום השבת עיקר. אולי יש לפרש כפי שאמרו חז"ל שהעולם היה חסר מנוחה עד שבאה השבת (הובא ברש"י, בראשית 2:2), נמצא שהשביתה התחדשה בעולם בשבת, ולכן השביתה בשאר המועדים היא מכח השבת. ע"ע ביצה דף ב: תוספות ד"ה והיה, ובעוד מקומות שדנו האם ירד מן ביו"ט.
והוסיף שם המהר"ל שקדושת השבת היא במה שבערב שבת נתברך המן והיה להם כפול ולא היה צורך שירד בשבת, אבל ביו"ט שהוצרכו ללקוט כפול, אין זו קדושה מה שלא ירד ביו"ט. ועיי"ש עוד האם צריך לחם משנה ביו"ט מחמת הנס שנעשה במן ביו"ט שהוא לא הבאיש אע"פ שהותירו ממנו.
