דברי המהר"ל צריכים ביאור, ואכתוב מה ששמעתי. כל דבר מתחלק לחומר וצורה, החומר הוא הפוטנציאל, והצורה היא המימוש, לדוגמא- הברזל הוא החומר, והסכין הוא צורה שחלה בחומר. מובן לפי"ז שלעולם החומר קודם לצורה שחלה בו אח"כ, ולכן הצורה היא הרכבה שחלה בחומר, ואילו החומר הוא 'פשוט' (-הפכו של ה'מורכב'). על כך אמר המהר"ל שהחמור הוא חומרי ופשוט, ולכן הוא ראשיתי. כלומר- שאר בעלי חיים כל אחד מבטא את עניינו (והאדם מנצל את אותו עניין לצרכיו לפי האופי של הבהמה), ורק החמור אין לו אופי ועניין משל עצמו, אלא עניינו להתבטל אל האדם הרוכב עליו, ולכן הוא פשוט- חסר הרכבה של הצורה, ולכן הוא 'ראשיתי'- חומר ראשוני. בכך שהאדם משעבד את החמור הוא נותן צורה לחומר, ועל ידי כך האדם מתעלה, וכך ישראל שיצאו ממצרים התעלו על המצרים שנמשלו לחמור (כמובא לעיל, שמות 1:1:8:1 וכן 1:1:9:1.) ולכן ראויים היו לזכות בממונם של המצרים, ושהחמורים ישאו את הממון הזה. מחמת 'ראשיותו' של החמור ראויה לחול בו קדושה (בשונה משאר בהמות טמאות) שהרי רק 'ראשית' ראוי לקדושה כמבואר לעיל 13:2:1:2*. ע"ע מה שכתבנו לעיל, שמות 4:20:1:1, ובשמות 11:3:1:2.