למה רק פטר רחם קדוש, והרי גם בכורי האב מתו במכת בכורות, ואפי' גדול שבבית מת במקום שלא היה בכור?
גור אריה (לעיל 12:30): פטר רחם היה הבכור העיקרי כי גוי מתייחס לאמו ולא לאביו, אבל כדי שתתפשט המכה על כל הנקרא בכור- מתו אחר כך הבכורים לאב, שהרי אפילו גדול שבבית מת.
גור אריה(12:30): הקדושה תלויה בפטר רחם, כי הקדושה חלה במי שהוא ראשון המציאות, 1 אבל האב לא מוציא לאויר העולם ולכן הקדושה לא חלה על מי שהוא ראשית אונו (שמעלתו איננה מצד המציאות אלא מצד אביו). עיי"ש.
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קמ, ד"ה ואתם): הבכורים הוכו בודאות ולא הגדול שבבית, ולכן רק הבכורים נתקדשו. 2
וכ"כ המהר"ל בגבורות ה' (פל"ח, עמ' קמג, ד"ה קדש), והוסיף שראשית המציאות ראויה לקדושה שהרי ה' הוא ראשית מציאות הכל. ע"ע במהר"ל בגור אריה (שמות 4:20) ובגבורות ה' (פכ"ט, עמ' קטו, ד"ה ועוד תעמיק) שהאריך בזה שקדושה חלה על דבר שהוא 'ראשית' (כלומר- דבר שהוא שורש לכל הבאים אחריו), וכתב שם שהחומר הפשוט (כלומר- חומר חסר צורה) הוא קודם לחומר מורכב (כלומר- חומר שכבר חלה בו צורה מסויימת), כפי שנכתוב לקמן 13:13:2:1*. אולי לפי"ז יש להבין שהבכורה מהאב אין לה ביטוי חומרי גלוי, נמצא שאין כאן חומר 'ראשיתי' שעליו תחול הצורה והקדושה, ולכן אין בו קדושת בכורה. ע"ע לעיל 12:30:1:1 מה עניינה של מכת בכורות.
ועיי"ש עוד.
גם בפרשה הבאה (13:12) מוזכרת מצות בכורה, וצריך ביאור מה ההבדל בין שתי הפרשיות?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ח, עמ' קמג, ד"ה קדש): הכאת בכורי מצרים הוזכרה רק בפרשה הבאה (לקמן 13:15), כי כאן מדובר על קדושת הבכורים מחמת הצלת בכורי ישראל 1 , ובפרשה הבאה על הקרבתם ופדיונם כנגד הכאת בכורי מצרים. לכן רק בפרשה זו הוזכרו איסור אכילת חמץ ומצות אכילת מצה וזכירת יציאת מצרים, כי עיקר הגאולה בהצלת בכורי ישראל ולא בהריגת בכורי מצרים.
כוונתו לכאורה למה שהובא בשאלה הקודמת שהקדושה ראויה לבכורים מצד עצמם כמבואר לעיל.
