מה הצורך ב"שבעת ימים מצות תאכלו" (לעיל 12:15) והרי אפשר ללמוד זאת מהפסוק שלנו?
גור אריה: שם למדנו במידת 'דבר שהיה בכלל' שכשם שביום השביעי אכילת מצה רשות, כך בכל שבעת הימים. ומהפסוק שלנו אי אפשר היה ללמוד כך כי כאן כלולים גם הלילות, ובלילה הראשון אכילת מצה חובה, נמצא שלא למדת מהיום השביעי על הכלל כולו. 1
כלומר- המידה שפרט שיצא מהכלל מלמד על הכלל, נאמרה רק כאשר אפשר ללמוד מהפרט על כל הכלל. לכן אלמלא הפסוק של "שבעת ימים" הייתי אומר שאכילת מצה חובה בכל הימים, ולא הייתי לומד מהיום ה-7 לשאר הימים, כי אין ללמוד מהיום ה-7 ללילה הראשון, וממילא הפרט הזה לא מלמד על הכלל. ע"ע בשאלה הקודמת.
כיצד למדו מכאן (רש"י לעיל 12:15) שאכילת מצה חובה בלילה הראשון, אולי הפסוק בא ללמד רק שיש איסור אכילת חמץ גם בלילות?
גור אריה: לכאורה לא היה צריך לכתוב את "תאכלו מצות" באמצע אלא בסוף, דהיינו- 'בראשון...בערב עד אחד ועשרים...תאכלו מצות' 1 ? מלשון זו למדנו שמצה בלילה הראשון חובה.
גור אריה: את הנאמר לעיל (12:15) "שבעת ימים תאכלו מצות" יש לפרש שדיבר הכתוב בהווה- מפני שאסור לאכול חמץ, הדרך לאכול מצה, מה שאין כן כאן. 2
ולעיל הוסיף הגור אריה שאפשר היה לכתוב גם בתחילה- 'בראשון בארבע עשר תאכלו מצות בערב עד יום האחד ועשרים', עי' לעיל 12:15:8:1.
כלומר- כשנאסר באכילת לחם שבעה ימים, אמרה תורה- במקום לחם תאכל מצה, אבל כשבלילות עסקינן- אין טעם לומר לו אכול מצה במקום חמץ, כי לא כל אדם אוכל לחם בלילה. לכן למדנו שבלילה הראשון המצה חובה. אמנם, עי' לעיל 12:15:7:1 שלדעת הגור אריה אין ללמוד מ"שבעת ימים מצות תאכלו" שיש איסור אכילת חמץ בימים אלו, ועי' בהערה שם.
מכאן למדנו שאכילת מצה בלילה הראשון חובה, ולכאורה יש ללמוד מזה שבשאר הימים אין חובה, ולמה לעיל (12:15 ברש"י) למדו זאת מדרשה?
עיין לעיל 12:15:10:1.
מכאן למדנו שאכילת מצה בלילה הראשון חובה, ולכאורה יש ללמוד מהלילה הראשון שגם שאר הלילות חובה?
עיל לעיל 12:15:11:1 ואילך.
אחר שלמדנו מכאן שאכילת מצה בלילה הראשון חובה ובשאר הימים רשות, לכאורה אין צורך במה שכתוב (לעיל 12:15) "שבעת ימים מצות תאכלו" ובדברים (16:8) "ששת ימים תאכל מצות"?
עיין לעיל 12:15:12:1 ואילך.
שאלות על רש"י
רש"י: לפי שנאמר ימים, לילות מנין: שם למדנו שבשבעת הימים רשות לאכול מצה, ומה נפקא מינה שהלילות אינם בכלל?
רש"י: שנאמר ימים, לילות מנין: למתבאר (בשאלה הקודמת) שהלימוד כאן נצרך רק ללילה הראשון, לכאורה יש ללמוד זאת בקל וחומר- בשאר לילות אסור לאכול חמץ אף שאינו בקום אכול מצה, בלילה הראשון שישנו בקום אכול מצה, בודאי ישנו בבל תאכל חמץ?
גור אריה: אין מזהירין מן הדין. 1
גור אריה: יש פירכא לקל וחומר- הלילה השני יש קדושה לפניו, מה שאין כן בלילה הראשון. 2
רש"י: לילות מנין, תלמוד לומר וכו': לעיל (12:15) למדנו שביום השביעי אכילת מצה היא רשות, ומהשביעי למדנו לכל הימים שאכילת מצה רשות. ולפי מה שלמדנו כאן שבלילה הראשון חובה, נמצא שאינך יכול ללמוד מהיום השביעי על הכלל כולו?
גור אריה: אמנם למדנו מהפסוק שלנו ש"שבעת ימים מצות תאכלו" מדבר גם בלילות, מכל מקום "שבעת ימים" [עצמו] מדבר על הימים ולא על הלילות 1 .
והיום השביעי כן מלמד על כל הכלל- על הימים, שאכילת מצה בהם רשות. ע"ע בשאלה הבאה, וכן לעיל 12:15:11:2*.
