כיצד נחשבו ישראל במצרים?
מהר"ל (גבורות ה' פ"ג עמ' כה): ישראל במצרים נמשלו: א. כזהב בכור הברזל- כי המצרים פעלו בישראל בחוזק יד. ב. כולד במעי בהמה, כי ישראל מצד עצמם היו טפלים למצרים והם נתהוו במצרים. 1
עוד הוסיף המהר"ל שם (פ"ג עמ' כז ד"ה וכאשר) שהמצרים עינו את ישראל מצד הצורה שלהם שהם 'ישראל' כמו בכור הברזל, ושיעבדו אותם מצד החומר שלהם שהם 'עם' כעובר במעי בהמה.
למה השתעבדו בני ישראל דוקא במצרים?
מהר"ל (גבורות ה' פ"ד עמ' כח): ראוי שישראל ישתעבדו במקום שהוא הפכי להם, והמצרים הפכיים לישראל בכך שהמצרים דבוקים בזנות ואילו ישראל גדורים בעריות. 1
עוד הוסיף שם המהר"ל (פ"ד עמ' כט ד"ה ועוד) שהמצרים חומריים [-חומר שפתוח לכל מימוש ריגעי ואינו מקבל צורה מסויימת] ואילו לישראל מעלת הצורה [-התכלית המחויבת].
כיצד יתכן שישראל השתעבדו תחת אומה שפלה כמצרים?
מהר"ל (גבורות ה' פ"ד עמ' כט ד"ה ועוד): המצרים חומר וישראל צורה, ועניין הצורה שהיא שלמה, ולכן כשישראל טרם הגיעו לשלמותם הם היו חסרי מציאות והיו משועבדים לאומה הכי פחותה. 1
פרוש הדברים לכאורה שהחומר הגולמי קודם שקיבל צורה- הוא האפשרות שטרם מומש, וכך המצרים היו בעלי אפשרויות בלתי מוגבלות ולא מחייבות, ובזה ישראל הפכיים להם, ולכן הצורה החסרה אין לה מציאות- כי כל עניינה הוא המימוש השלם.
למה נגזר על בני אברהם להשתעבד במצרים?
מהר"ל (גבורות ה' פ"ט עמ' נה ד"ה ותוכל): נחלקו בגמ' ואפשר שלכל הדעות ירדו למצרים כדי לקנות אמונה ע"י הטובה שעושה ה' לאוהביו והעונשים שקיבלו המצרים, ונחלקו בכך: 1. אברהם נענש מפני שעשה אנגריא בת"ח [-לקח את חניכיו עמו למלחמה], כי המאמין אינו ירא ולא לוקח למלחמה ת"ח שלא ראוי לקחת לשם. 2. נענש מפני ששאל "במה אדע" על הבטחת הארץ כי זו מתנה גדולה [והיא תלויה בכך שמקבלי המתנה יהיו ראויים לה] ולפיכך גלו כדי לקנות אמונה שלמה. 3. נענש מפני שנמנע מלהכניס נפשות תחת כנפי השכינה [-כשאמר לו מלך סדום "תן לי הנפש"] ובכך הם לא קנו אמונה, ולכן ירדו למצרים כדי שישמעו העמים את ניסי היציאה ויתגיירו.
מהר"ל (גבורות ה' פ"ט עמ' נו ד"ה עוד): 1. [אברהם נענש על שלקח את חניכיו למלחמה כי] ת"ח ראוי שיהיו בני חורין, וכן ישראל ראוי להם שיהיו בני חורין, ולכן נשתעבדו ישראל כשם ששיעבד אברהם ת"ח. 2. גלו מפני שאמר "במה אדע" [על מתנת הארץ] כי המשועבד תלוי בזולתו ואילו המאמין יש לו יסוד קיים שעומד לעצמו, ולכן כשאמר "במה אדע" נגזרה גלות על בניו. 3. חטא אברהם שלא גייר את אנשי סדום ולכן גלו בניו, כי כאשר ישראל נותנים כח לאומות אז יש לאומות כח לגבור עלינו.
מהר"ל (גבורות ה' פ"ט עמ' נז ד"ה ולמען): אברהם הוא שורש ישראל, וחסרון קל בשורש מתגלה ביותר בענפים, ונחלקו מהו החסרון: 1. [לקח את חניכיו עמו למלחמה] מפני שהיה אברהם ראש לאבות היה נוטה להיות ראש ולהשתרר על ת"ח שאין ראוי להשתרר עליהם ולכן נשתעבדו בניו. 2. היה אברהם חסר את מידת הדין שהיא מידת יצחק ולכן שאל במה אדע ומשום כך נמשך על בניו מידת הדין. 3. היה אברהם חסר את מידת האמת שהיא מידת יעקב שאין פסול בזרעו, ולכן הוא נמנע מלהכניס גרים תחת כנפי השכינה ולכן נשתעבדו בניו ויצאו מרשות השכינה. 1
מבואר במהר"ל שם שהחטאים הללו היו כנגד מידתו של אברהם וכנגד מה שהיה חסר את מידות שאר האבות: לדעה הראשונה היה זה חסרון במידת החסד- מידת אברהם, ונראה לפרש שהחסד הוא התפשטות- הפך מידת הדין שעניינה גבולות ולכן הוא השתרר על תלמידי חכמים. לדעה השניה הוא ביקש אות על מתנת הארץ בגלל בגלל חסרון במידת הדין, ונראה לפרש שמתנה שהיא בחסד יכולה להתבטל ע"י חטא משאין כן דבר שניתן בדין ובגזירה. לדעה השלישית הוא נמנע מלהכניס גרים תחת כנפי השכינה עקב חסרון במידת האמת של יעקב שאין פסול בזרעו.
אם ירדו למצרים בגלל חטא אברהם, למה אברהם עצמו לא גלה?
מהר"ל (גבורות ה' פ"ט עמ' נג ד"ה אמנם): אילו גלה אברהם, היה מתקיים גם בעשיו וישמעאל "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
מהר"ל (גבורות ה' פ"ט עמ' נד ד"ה ועוד): אברהם הוא עיקר ויסוד העולם ולא ראוי שהוא יהיה גר.
מהר"ל (גבורות ה' פ"ט עמ' נד ד"ה ומעתה): פעמים שזכות האב מגינה עליו ולא על בניו.
שאלות על רש"י
רש"י: אף על פי שמנאן בחייהן וכו': משה רבינו כתב את הדברים אחרי מותם, וכיצד אמרו שמנאם בחייהם?
רא"ם: פרוש הפסוקים שכשבאו למצרים מנאם ה' כך- ראובן שמעון וכו'.
גור אריה: כשם שכשכתב משה את התורה הוא מנה אותם (אחרי מותם) על שעת ביאתם ומותם, כך בודאי מנה אותם ה' כשבאו וכשמתו.
רש"י: להודיע...שנמשלו לכוכבים: למה זה נאמר רק על השבטים?
גור אריה: כשם שכל מזל כולל הרבה כוכבים כך כל שבט כולל הרבה מאוד.
רש"י: להודיע...שנמשלו לכוכבים: במה דומים השבטים לכוכבים?
גור אריה (בראשית 50:21): 12 השבטים הם כנגד 12 המזלות שמאירים לעולם ולכן אי אפשר להביא את אחד השבטים לאבדון. 1
עיין עוד במהר"ל (דרך חיים פ"א מי"ח עמ' נח ד"ה ומעתה) שהשבטים הם כנגד המזלות, וכשם שהמזלות מחוברים ושלום ביניהם, כך השבטים אי אפשר שיהיה האחד בלי השני.
רש"י: המוציא במספר צבאם וגו': כיצד נלמד מהפסוק שה' קורא בשמם גם בהוצאה וגם בהכנסה?
גור אריה: "לכולם בשם יקרא" בשעת הכנסה שהרי קריאה היא לבוא אל הקורא, וכן בשעת הוצאה שהרי לא כתוב 'המוציא במספר צבאם יקרא לכולם בשם' (אלא הקדים מילת 'בשם') כדי לדרוש- "המוציא במספר...לכולם בשם" וכן "מספר צבאם לכולם בשם יקרא".
גור אריה: אם כתוב שמוציא במספר, קל וחומר שמכניס במספר, ואם כתוב שמכניס בשם, קל וחומר שמוציא בשם. 1
עיין שם שניתן לעשות כזה קל וחומר.
רש"י: המוציא במספר צבאם וגו': כיון שמקישים הכנסה להוצאה, למה לא נמנו כאן כל ה-70 נפש?
גור אריה: בשעת ההוצאה יש להוציא גם את התולדות בשם כי כל אחד משמש בפני עצמו- שהרי כל אחד העמיד משפחות הרבה, אבל בשעת הכנסה- מכניס בשם רק את האב שהוא העיקר. 1
עיין שם בגור אריה מנין שכך הדבר גם בכוכבים.
רש"י: המוציא במספר צבאם וגו': למה רש"י לא תירץ שמפני חיבתם מונה אותם כל שעה?
גור אריה: במדבר מנה אותם בכל שעה כמו צאן החביבה על הרועה כי ברצונו לדעת מנין הנותרים, אבל אחר מותם- על אף חביבותם אין טעם למנות אותם.
