חולין דף קכב. א
שני חצאי זיתים שישנן על גבי העור, מה דינם?
אליבא דר' ישמעאל | אליבא דר' עקיבא | |
פלטתו חיה | העור לא מבטלן ומצטרפים [1] | העור מבטלן ולא ומצטרפים [2] |
פלטתו סכין | להו"א: העור מבטלן למסקנא: לא מבטלן ומצטרפין |
העור מבטלן ולא ומצטרפים |
האם עור האדם מטמא כבשר מה"ת או מדרבנן?
כשהעור בלא עיבוד | עבדן, הילך עליהן כשיעור זמן עיבוד | |
מאן דמתני לעולא ארישא | מה"ת טהורין - ורבנן גזרו [3] | כ"ש שמה"ת טהורין - ורבנן גזרו |
מאן דמתני לעולא אסיפא | טמאין מן התורה | מה"ת טהורין - ורבנן גזרו |
האם עור חזיר מטמא כבשרו, ומדוע?
עור חזיר של ישוב | עור חזיר הבר | |
לתנא קמא | מטמא - דעורו רך | אינו מטמא - דעורו קשה |
לר' יהודה | מטמא - דעורו רך | מטמא - דעורו רך [4] |
חולין דף קכב: א
עור הראש של עגל הרך לתנא דמתנתין [5], האם נחשב עורו כבשרו באופנים דלהלן? [תוד"ה ואם].
כשהוא יונק | כשאינו יונק | |
כשהוא תוך שנתו | הוא כבשרו | אינו כבשרו [6] |
כשהוא אחר שנתו | לעולא: אינו כבשרו לר' יוחנן: הוא כבשרו |
אינו כבשרו |
חולין דף קכב: א
מה נחשב עור הפרסות - שעורן כבשרן?
עור הפרסות ממש | העור שעד הארכובה התחתונה | |
לרב | נחשב | לא נחשב |
לר' חנינא | נחשב | ג"כ נחשב |
איזה שרצים עורותיהם אינם נחשבים כעור, ומטמאים טומאת נבלות כבשר?
הָאֲנָקָה הַכֹּחַ הַחֹמֶט | הַלְּטָאָה | הַחֹלֶד הָעַכְבָּר הַצָּב | הַתִּנְשָׁמֶת | |
לחכמים | עורם כבשרם ומטמאים | אין עורם כבשרם ואינם מטמאים | ||
לר' יהודה | עורם כבשרם ומטמאים | אין עורם כבשרם ואינם מטמאים | ||
אליבא דרב [7] | עורם כבשרם ומטמאים | אין עורם כבשרם | עורה כבשרה |
[1] לענין לטמא טומאת משא, אכן טומאת מגע לא שייך, כי נוגע רק בחצי זית, ואין נוגע וחוזר ונוגע.
[2] ולמסקנא זה חידוש רב הונא אליבא דר"ע שאפי' שפלטתו חיה בכל אופן העור מבטלן.
[3] כדי שלא יבוא אדם לעשות מעורות אביו ואמו שטיחין. [יש מפרשין, שהכוונה שהיה מנהג אצל העכו"ם לעשות מהם שטיח נאה, כדי לזכור מיתהם ולהתאבל עליהם ימים רבים].
[4] ודאי שעור חזיר הבר אינו רך כעור חזיר ישוב, אלא שס"ל לר' יהודה שכיון שיש ששולקים את עורו ברותחין ועי"ז מרככים אותו - לכן גם הוא חשוב עור רך לטמא כבשר.
[5] בהמשך הסוגיא מבואר שר' יוחנן שונה את משנתנו כתנא יחידי - אלעזר בן יהודה, אבל רבנן חולקים וסוברים שרק עור שתחת האליה לחודיה נקרא בשר, ושאר עורות שמנו חכמים אין עורותיהם כבשרן.
[6] כן מבואר בתוס' דלא נחלקו עולא ור' יוחנן כל כך - ומודה עולא דבעינן יונק. וכן פירש גם ר' יעקב מקורביל שמסברא דכל זמן שלא יונק אפי' בתוך שנתו הראשונה עורו קשה.
[7] ס"ל דכל אלה דקרא קמא אין עורם כבשרם, ואלה דקרא בתרא (והם ה') עורם כבשרם ומטמאים, דלמנהו שכתוב אחרי הצב בקרא קמא הפסיק הענין, דהכי כתיב: (ויקרא יא:כט-ל) "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת".