[1] ולא רק למ"ד דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, שכבר נפסל הקרבן מיד ברגע הראשון שנשחט בסתמא, ומטעם שהוא מיועד לקרבן פסח - בפסח שני, וכששחט במועד הוא שוחטו שלא בזמנו ופסול. אלא אפי' למ"ד דאינה לשחטה אלא לבסוף, וא"כ לכאורה י"ל שמיד שהתחילה שחיטתו שוב אינו ראוי יותר להשהותו עד פסח שני ונעקר משם פסח, ובסוף השחיטה שזה זמן הכשרות הוא נשחט לשם שלמים (פי', דכיון דאין לשחיטה אלא לבסוף, לא נפסל משום פסח שלא בזמנו בתחילת השחיטה). ולפ"ז קשה למה אמרינן דבסתמא פטור משום לאו דלא תשחט על חמץ דם זבחי, כיון שהקרבן פסול מלהיות פסח ושלמים. ותירץ אביי, דגם אחר תחילת השחיטה עדיין לא נעקר ממנו שם פסח כיון שהיה ראוי להפדות ולקנות בדמיו פסח לפסח שני, ולכן בלא עקירה אינו מיועד לשלמים.

[2] רש"י מפרש שחט בשנים ושלשה מקומות, היינו שחתך במקום אחד וחזר וחתך שוב במקום אחר למעלה ממנו לצד הראש או למטה ממנו לצד הגוף, והעמידו תוס' דע"כ דיש רוב במקום אחד דאל"כ הוא ודאי שחיטה פסולה, והטעם שפוסל שמואל אפי' בכה"ג ששחט רוב במקום אחד, משום שאינה שחיטה מפורעת דכיון ששחט בעוד מקומות לא נפרע בית השחיטה. ועכ"פ לפ"ז כשלא שחט במקום אחד רוב, אלא רוצה לצרפו לרוב בשנים ושלש מקומות בזה לכו"ע פסולה לרש"י.

[3] הנה הביאו תוס' לפירוש השאילתות והר"ח, דהשאילתות פירש בפירוש ראשון ששחט סביב הקנה והושט בכמה הפסקים, וכשנצרף את כל המקומות ששחט סביב - יש רוב. ובפירוש שני פירש, ששחט מיעוט קנה לצד העור, ועוד מיעוט קנה לצד מטה מתחת, ואין שני המיעוטים זה כנגד זה, גם בזה כשר לרב אם בין הכל יש רוב. ורבינו חננאל פירש ששחט רוב הקנה למעלה לצד הראש, ורוב הושט למטה לצד הצואר. ולכל פירושים אלו, אם שחט רוב של שני הסימנים במקום אחד, אפי' שהוסיף לשחוט בעוד כמה מקומות - לכו"ע כשרה, ודלא כפירש"י.

[4] רש"י מפרש שאם עשה החלדה במיעוט קמא - פשיטא דהוי החלדה - ופסול. וכל הנידון בסוגיא במיעוט בתרא, דאף שיכול היה שלא לשוחטו בכלל, מ"מ אם שחטו בהגרמה - גרע טפי ופסול - משום שכולה שחיטה אחרת ושחט בהחלדה.

[5] וס"ל לרש"י שה"ה בהגרמה פסקינן "כרבנן טרופאי", דהיינו שמטריפים בכל ענין בין בתחילה בין באמצע בין בסוף, כיון שכאן עלה בתיקון, גם במיעוט הראשון - וספק לחומרא. אכן רבינו יצחק ברבי מאיר, ס"ל שבהגרמה פוסקים שכשרה, דשאני הגמרא שכיון שהגרים למקום שפסולה בו שחיטה, הוי כחותך אחר שחיטה ביד וברגל, ובזה לא פסלינן לטעם ששמא כולו חשיב שחיטה אחת. ואם שחט שני שליש והגרים שליש כשר כר' יוסי בר' יהודה, וגם לרבנן יש מי שמכשיר.

[6] ר"ת ס"ל שבמיעוט בתרא כיון שכבר גמר את השחיטה ברוב סימנים לכו"ע כשר, וכל הנידון הוא במיעוט קמא, והאיבעיא של רב פפא היא בין לרב יהודה שהכשיר לעיל בחלדה תחת העור, ובין לבי רב שאמרו דהוא איבעיא. והכי פירשו, דלרב יהודה שהכשיר בחלדה תחת העור, מ"מ אם תחב את הסכין תחת המיעוט הסימן העליון ושחט ממנו ללמטה עד סוף הסימן בזה י"ל ששמא הוי חלדה יותר מתחת העור, דסו"ס כאן חלד בסימן הראשון, או דלמא כיון שהיה זה במיעוטו הוי כמו תחת העור. וכן לאמרי בי רב, שמא דוקא בעור שייך חלדה כיון שלא שייכת שחיטה בעור והוא השאירו שלם וא"א לחושבו כאילו נחתך, אולם בסימנים שאף ששייך בהם שחיטה הא מספיק בהם רוב, וא"כ המיעוט העליון שמעל הסכין אפשר לחושבו כאילו נחתך דרובו ככולו, ולא הוי חלדה בכלל. או שאה"נ פסקו למיעוט העליון מלמטה למעלה, ואח"כ שחט לשאר רוב הסימן.