[1] פי', פסק למכור לו פירות ישנים - שהם משובחים יותר, שהישנים עושים יותר קמח, לא יערב לו עמהם חדשים.

[2] דהיינו אם אמר לו הבעל הבית "פירות שדה פלוני אני מוכר לך כך וכך סאין", אסור לו לארב בפירות שדה אחרת - אפי' שניהם שלו

[3] ומבואר בגמ', שאין צ"ל שהישנים הם יקרים יותר (ובסלע אחד קונים רק שלש סאין מהם) מהחדשים (הזולים, שקונים ד' סאים בסלע), שאסור לערב לו חדשות בישנות - שמאנהו. אלא אפי' היכא שהיו החדשים יקרים יותר מהישנים, ג"כ אסור לו לערב חדשים בישנים, דמה שהם נמכרות יותר ביוקר אינו משום שהם טובות יותר, אלא משום שבתקופה זו הרבה אנשים רוצים לקנות חדשות כדי ליישנן ולכן עולה מחירם, אבל מי שרוצה ישנות, אסור לו לערב חדשות שהם גרועות יותר.

[4] דהכל יודעים שהוא לוקח מכמה בעלי בתים, ובלבד שלא יתכוון לערב, דהיינו שמוציא קול על עצמו שהוא קונה ממקום משובח, ויקנה את הרוב ממקום משובח ויערב בו ממקום אחר, ושכניו סבורים שכל הפירות מהמקום המשובח וקונים ממנו ביוקר.

[5] דאז משביחו - שתוססין זה עם זה ונעשם טעם אחד. אבל לאחר הגת שכבר קלט כל אחד ריחו וטעמו, ואין משביחו אלא פוגמו - אסור לרב נחמן.

[6] דהנה הוקשה לגמ' מדוע נוהגים בזמן הזה לערב, ותירץ רב פפא משום שיודעים ומוחלים. ורב אחא בריה דרב איקא תירץ שזה ע"פ ר' אחא שסובר שכל דבר שאדם טועם קודם שילקחו ויכול להבחין שנתערב בו מותר.

[7] ואלו ששומרים את הפירות ונמנעים מלמכור כדי שיחסרו פירות ויעלה מחירם, יראו שהשער זול ולא כדאי להם לשמור על הפירות, וימכרו כולם.

[8] פי', בגלל ברירתו הוא מעלה על דמיהן יותר מדמי הפסולת שנטל מהם.

[9] וכר' אחא. וכיון שהוא נראה מה הרווח, יכול הלוקח לשער לעצמו אם משתלם לו לשלם יותר מפני טורח הברירה או לא.

[10] רבא ביאר לעיל שהיות שלא נמצא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך, א"כ על כרחך מה שחילקן הכתוב הוא רק לענין לעבור עליו בשני לאוים.

[11] ולומדים באם אינו ענין לנשך כסף, כי כבר אמור "לא תשיך", תנהו ענין לרבית כסף.