[1] וכן יש מעשר שני שג"כ דינו בפרוטה, דאו שלא פודים מעשר שני ששוה פחות משוה פרוטה, או שאין פודין מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה, ומה שהתנא דידן לא מנה זאת כי ס"ל כמ"ד ש"אין בחומשו שוה פרוטה", ומה שלא תני את החומש, משום שהוא מדבר על קרן ולא מדבר על חומש.

[2] פי', השבועה מדאורייתא של מודה במקצת, היא רק אם מודה לפחות על פרוטה, (ושהיתה התביעה לפחות על ב' פרוטות).

[3] ותנא קמא חולק וסובר ד"אין אונאה לפרוטות", ואין אונאה בפחות מאיסר (רש"י).

[4] ורב קטינא פליג וס"ל שישיבת הדיינים אפי' בפחות משוה פרוטה, אכן מבואר למסקנא מבואר שמודה רב קטינא שבתחילת דין לא יושבים על פחות משו"פ, אלא שאם כבר ישבו - ושוב תבעו על פחות משוה פרוטה קודם שעמדו ב"ד נזקקין לו אפי' על פחות משו"פ (ולוי פליג גם בכה"ג). וביארו התוס' (בד"ה ותנא) שאי אפשר לומר שזה הטעם שתנא דידן לא מנה ישיבת הדיינים, דאכתי יש למנות שאין יושבים הדיינים בתחילת דין על פחות משו"פ. ולכן תירצה הגמ' שתנא דידן מנה זאת בכלל גזל.

[5] אולם לא שייך תרומה גדולה דדמאי, משום שעמי הארץ מפרישים אותה - ואין חשודים עליה. ובגמ' העמיד רב נחמן בשם שמואל את משנתנו רק כר' מאיר שס"ל שעשו חכמים חיזוק לשל דבריהם כשל תורה. אבל חכמים חולקים - ואינו חייב חומש.

[6] כל זה נקרא בתורה בשם תרומה.

[7] אבל אם פודה של אחרים אינו צריך להוסיף חומש.

[8] ואפי' שמקרה זה לא כתוב במשנה, מ"מ הוא כ"ש שאם אפשר לחלל כסף על נחושת הגרוע ממנו, כ"ש שאפשר לחלל נחושת על כסף.

[9] פי', אחרי שפדה את המעשר שני של דמאי על נחושת (או על כסף), יכול לחללו שוב על פירות אחרים חוץ לירושלים. וקולא זו שייכת רק במעשר שני של דמאי, אבל במעשר שני ודאי, אסור לחלל מעותיו על פירות חוץ לירושלים.