בבא קמא דף סג: א
באופנים דלהלן האם משלמים כפל?
| בגנב | בטוען טענת גנב | בטוען טענת אבד | |
| בלא נשבע לשקר | משלם | לא משלם | לא משלם |
| בנשבע לשקר | משלם | משלם | לר' חייא: משלם לחולקים: אינו משלם |
כיצד דורשים את הפסוקים דלהלן (שמות כב:ו-ז)?
| אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם | אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב [1] | |
| ברייתא קמא [2] | טוען טענת גנב משלם כפל | טוען טענת גנב משלם כפל |
| תניא אידך | שגנב עצמו משלם כפל | טוען טענת גנב משלם כפל |
לברייתות דלעיל איך לומדים את הלימודים דלהלן?
| טוען טענת אבד פטור מכפל | טט"ג בפיקדון משלם ד' וה' | |
| ברייתא קמא - שניהם בטט"ג | "אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם" | יכל לכתוב "גנב" וכתב "הַגַּנָּב" |
| תניא ב' - א' בגנב וא' בטט"ג | יכל לכתוב "גנב" וכתב "הַגַּנָּב" | יש היקש בין גנב לטט"ג |
-------------------------------------------------
[1] מבואר שלשתי הברייתות מדובר בפסוק זה בטוען טענת גנב, וביאר רבא שהמשמעות היא מלשון הכתוב "אם לא ימצא" וה"ק: אם לא ימצא כמו שאמר (שנגנב ממנו) אלא שהוא עצמו גנבו - אזי ישלם שנים לרעהו.
[2] ברייתא זו סוברת ששתי הפסוקים מדברים בטוען טענת גנב, ומקשה הגמ': מדוע צריך ב' פסוקים, ותירצה שאחד מן הפסוקים בא למעט טוען טענת אבד מתשלומי כפל. כלומר, שאם טען השומר שאבד ממנו הפקדון, ובסוף נתברר שלא אבד אלא שהוא גנבו, הדין הוא שפטור מכפל. עוד מקשה הגמ' מנין לברייתא זו כפל בגנב, ואף שאפשר ללמוד זאת מק"ו מטוען טענת גנב, אכתי יקשה מנין שחייב אפי' כשלא נשבע לשקר, דזה אי אפשר ללמוד מטוען טענת גנב ששם חייב רק באופן שנשבע לשקר.
-------------------------------------------------