[1] למסקנא, אכן בהו"א רצתה הגמ' לומר שאיסי בן יהודה ומשנתנו חולקים, דלאיסי הרץ בחול חייב ולמשתנתנו פטור. ולמסקנא העמידה הגמ' את משנתנו ברץ בביה"ש ולכן היא פוטרת, וזה כדעת איסי.

[2] זו היא מימרא של ר' יוסי בר' חנינא לפרש את הברייתא, דמה שאמרה בסיפא (לפי לישנא זו) שאם נכנס ברשות חייב הנגר, שחייב בד' דברים ופטור מגלות. ומבואר בגמ' שהטעם הוא משום שאינו דומה ליער, דיער כל אחד נכנס לרשותו, משא"כ בחנות סוף סוף נכנס הניזק לרשות חברו, ולכן פטור הנגר עליו דלא הוי שוגג. והקשה על זה רבא, אדרבה ביער הוא יותר שוגג מאשר באופן הזה, דהרי ביער כל אחד נכנס לשם שלא לדעת חברו - ובכל אופן חייב הרוצח גלות, ואילו כאן נכנס ברשות א"כ כ"ש שיהיה חייב גלות. ולכן מבאר רבא שהטעם שפטור מגלות - משום שלא סגי ליה בגלות, דהוי שוגג קרוב למזיד.