בבא קמא דף יד. א

מה הארבע כללות שאמר ר' שמעון בן אלעזר בנזיקין?

שן ורגל קרן [1]
א. רשות לניזק ולא למזיק חייב חייב [2]
ב. רשות דמזיק ולא לניזק פטור פטור
ג. לזה ולזה - חצר השותפין והבקעה פטור [3] תם - חצי נזק,
מועד - נזק שלם
ד. לא לזה ולא לזה - חצר שאינה של שניהם חייב

לדחיית הגמ' דאין הברייתות חולקות, מה הדין בחצר השותפין והבקעה לענין חיוב שן ורגל?

מה הדין? מה הטעם
מיוחדת בין לפירות בין לשוורים פטורים [4] דאינה נחשבת שדה אחר [5]
מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים חייבים [6] הוי שדה אחר דאסור להכניס שורו
-------------------------------------------------

[1] דהיינו על הנגיחה ועל הנשיכה ועל הנגיפה ועל הרביצה ועל הבעיטה.

[2] ולקמן מדייקת הגמ' דמשמע שהברייתא היא כדעת ר' טרפון שאמר שמשלם על קרן נזק שלם בחצר הניזק. ומהסיפא דקתני "לא לזה ולא לזה" דעל כרחך הכוונה שאינה של שניהם אבל היא של הניזק - דאל"כ לא הוי שדה אחר, ואמרו שתם משלם חצי נזק וזה כרבנן.

[3] וזה לכאורה כשיטת ר' אלעזר דלעיל (דף יג:) שאמר שחצר השותפין פטור בה על השן והרגל, וזה דלא כהברייתא דלעיל דשנה רב יוסף בברייתא ד"חצר השותפין והפונדק חייב בהן על השן ועל הרגל".

[4] ובזה מיירי הברייתא דארבע כללות, ומדוייק שמדברת הברייתא באופן זה - דהרי אמרה "חצר השותפין ופונדק" - והרי שחצר השותפין זו היא דומיא דפונדק שאין רגילים להכניס שם שוורים רק פירות.

[5] דהא לשניהם מותר להכניס בה את שווריהם.

[6] ובזה מיירי הברייתא שהביא רב יוסף שהם חייבים, שמדברת הברייתא באופן זה - דהרי אמרה "חצר השותפין והבקעה" - והרי שחצר השותפין זו היא דומיא דבקעה שרגילים להכניס שם גם שוורים.

-------------------------------------------------