[1] פירש"י שבלא החזרת פנים איכא הרהור משום נגיעת אברי תשמיש. אולם כשמתהפכים הגם שיש נגיעת עגבות (-אחוריים) - "אין בעגבות משום ערוה ומותר. וס"ל לשמואל דבאשתו מותר וכ"ש חברו שמותר.

[2] וסגי בהפסקת טלית ממתניהם ולמטה.

[3] רב יוסף ס"ל שיש להקל דוקא באשתו ומשום ש"אשתו כגופו" - דהיות שרגיל בה וגס בה אין לו בה הרהור, אבל בחברו לא מהני אפי' חזרת פנים.

[4] ואינו צריך הפסק טלית (שו"ע או"ח סימן ע"ג סעיף ג').

[5] אולם לאחריו היכא שהוא איסטניס ולא יכול להבליע בטליתו או בצעיפו מותר.

[6] והגם שנזכר בגמ' רק לגבי משמיע קולו, מ"מ לשון השו"ע (או"ח סימן ק"א סעיף ב') ואם אינו יכול לכוון בלחש מותר להגביה קולו, ממשמע ששניהם מותר משום הכוונה. ובמ"ב (ס"ק ט') כתב: דההיתר להגביה מיירי באופן שלא סגי לכוונתו בהשמעה לבד, והוצרך להגביה.

[7] בגמ' לכאורה מבואר שאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ואם לאו חוזר למקום שפסק. אולם כתבו תוס' דכל זה לשיטת ר' אבהו, אבל ר' יוחנן עצמו ס"ל שאפי' שהה לגמור את כולה חוזר לראש. וע' בשו"ע (או"ח סימן פ"ה סעיף א').