[1] ושונה דינה מע"ז דלהלן שמותר להנות מן השלהבת, דשאני ע"ז דבדילי ממנה אינשי ואין לחוש שמא אם נתיר לו להנות משלהבת יהנה גם מגחלת, משא"כ בשל הקדש שלא בדלין ממנה כל כך.

[2] פי', לכו"ע המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו מפני שחב לאחריני, ומה שכאן הדין שכן קנה וחשובים המים כרגלי מי שנתמלאו לו, הוא משום שבור דעולי בבל הם כשותפים, ונעשה זה שליח חברו למלא לו את חלקו.

[3] הקשה רש"י דבב"מ (דף י.) איתא, דרב נחמן גופיה סבר לא קנה. ולכן פירש"י דלא גרסינן "קנה חברו" אלא בסתם "במגביה מציאה לחברו קא מפלגי", והכוונה שלרב נחמן לא קנה המגביה עצמו, וממילא כשהגיע ליד חברו קנה חברו. ורשב"ם בתוס' (ד"ה הכא) קיים גירסתנו, ופירש דכאן ליכא חב לאחריני דהא איכא הרבה מים בבור, ולכן סובר רב נחמן שכן קנה חברו. ור"ת תירץ דהוא להיפך, דרב ששת ס"ל ש"המגביה מציאה לחברו קנה חברו", וה"ק: דכיון שזכה לנפשו יכול לזכות לאחרים, וכיון שכן לענין תחומין קנה שביתה כרגלי הממלא וכו', יעו"ש.

[4] אף שבכל שותפות פטורים ממעשר בהמה, מ"מ כאן לא נחשב שותפות, אלא המשך הבעלות האחידה של האבא, ולכן חייבים במעשר בהמה. אולם אם הם נותנים סלע לשני אחים כדי שיעלה לשניהם שני מחציות השקל - פטורים מהקלבון, דכיון שהנכסים עדיין ב"תפוסת הבית" נחשב כאילו אביהם נותן בשבילם שבאופן זה היה פטור מלתת קלבון.

[5] דכיון שחלקו את הירושה - אף שחזרו והשתתפו הרי הם כשני זרים שהשתתפו בנכסים, שהדין שפטורים ממעשר בהמה דכתיב (שמות יג:יב) "אשר יהיה לך" ודרשינן שרק בהמות שהם "שלך" לבד בלא שותפות חייבות במעשר בהמה. ולענין קלבון הם חייבים, כיון שאינם כאבא שנתן בשביל שני בניו, אלא הם כשני שותפים שנתנו בשביל עצמם שלא נפטרים בזה מהקלבון.

[6] כיון שעשו את החלוקה בצורה כזו, יש לנו לומר שבאמת אין כאן חלוקה - הנחשבת שכל אחד מוכר את חלקו לחברו, אלא רק מבררים את הדבר כיצד היתה הירושה, שזה ירש כך וכך בגדיים וכך וכך בתיישים וכן השני. ולכן בכה"ג כשחזרו והשתתפו - חזרו למצב הראשון של תפוסת הבית, וכדין כל יורשים שכל עוד שלא חלקו חייבים במעשר בהמה. ודוקא אם חלקו שזה קיבל את כל הגדיים וזה את כל התיישים, שאחד מכר את חלקו בגדיים תמורת התיישים, והשני מכר חלקו בתיישים תמורת הגדיים, שזו חלוקה גמורה, בזה הדין שאם אח"כ חזרו והשתתפו לא חזרו לתפוסת הבית אלא הם שותפים רגילים הפטורים ממעשר בהמה.

[7] סובר רב נחמן שבכל אופן שחלקו נחשב חלוקה גמורה, ולא אמרינן ברירה שזה חלקו שהיה לו בירושה, ולכן כשחוזרים ומשתתפים - זו שותפות גמורה הפוטרת ממעשר בהמה.