[1] דיש לחוש בהם שמא ירבו בהם הנוטפים (-מי גשמים) על הזוחלים (-מי נביעת הנהר), ודוקא מים הזוחלים הם שמטהרים בדרך המשכתן, אבל הנוטפים אינם מטהרים אלא במקוה דוקא. וכשיורדים גשמים, פעמים שרבים הנוטפים על הזוחלים ומבטלים אותם, ואי אפשר לטבול בנהר אלא א"כ יאסוף את מימיו למקוה. וכך היה עושה אבוה דשמואל לבנותיו.

[2] ולא מתרבה ממימי הגשמים, ותמיד עיקר הנהר הוא המים הזוחלים הבאים ממקום נביעתו. וביארו התוס' (בד"ה אין המים), דהגם שאנחנו רואים במציאות שמתרבה ממימי הגשמים, מ"מ כל טפח של מי גשמים שנוסף בו - נוסף בו מנביעתו כנגדו ב' טפחים, כדאיתא בתענית (דף כה:). וכמימרא זו של שמואל פסק ר"ת להלכה.