[1] לרב דימי משום שס"ל לרשב"ג שאין אותיות נקנות במסירה, ולאביי ס"ל לרשב"ג דעדי חתימה כרתי וכאן חתום קרוב ופסול, ולרבינא משום שמיירי בשטר שאן בו עדים, ולאיבעית אימא מיירי בשטר שאינו מקויים.

[2] לתירוץ זה בא רשב"ג לחדש שאפי' שאמר שיש לו גם חזקה וגם שטר, סגי לידון בחזקה בלבד, ולא צריך לברר את כל טענותיו. אולם ודאי שאם יביא שטר בלבד יועיל.

[3] ומבואר בברייתא שר' יהודה ס"ל שיכול להחליף את השטר אפי' בעדים בלי ב"ד. ועל זה אמר רב לפירוש רב הונא, שאין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי, אלא צריך להחליף את השטר דוקא בב"ד, ורב תנא ופליג. ועי' רשב"ם ובטבלא הבאה.

[4] והבין רב נחמן שזו סברת רב ברבי יהודה שאין לכתוב מזמן ראשון, והבין כן מזה שאמר ר' יוסי לר' יהודה: ולא ירע כוחו של זה, ומשמע שר' יהודה באמת כן מגרע כוחו והיינו שיגבה רק מזמן שני. ועל זה נחלק רב על ר' יהודה ואומר שגובה אפי' מזמן ראשון. ושאל רב נחמן את רב הונא האם יודע רב את הברייתא שמפורש בה שר' יהודה ג"כ ס"ל שמזמן ראשון, דלכאורה לפי ברייתא זו אין לו מה לחלוק.

[5] וענה לו רב הונא שרב ידע את הברייתא הזו שכן ס"ל לר' יהודה כמותו לכתוב מזמן ראשון, אלא שהוא חולק עליו בענין אחר, דר' יהודה היקל לכתוב כן בלא עדים, ולרב צריך דוקא ב"ד.

[6] ר"ל דרב מעמיד הסוגא שם אליבא דנפשיה בזמן ראשון, ואליבא דר' יהודה בזמן שני

[7] ר"ל לתי' השני ס"ל לרב שר' יהודה מחלק בין היכא שנמחק שאין זה דומה למוקדם כיון שב"ד עצמם כותבים אותו אפשר לכותבו מזמן ראשו לבין כאן שהעדים כותבים ולכן הוא מזמן שני. ולתי' השלישי ס"ל שכאן שכותבים שטר חדש דומה יותר למוקדם ולכן ס"ל לר' יהודה שאינו אלא מזמן שני, משא"כ שם שהוא במקום השטר שנמחק.