[1] ס"ל דדוקא במתנה יש לפרש את שתי הלשונות הסותרים שאומר: מהיום ולאחר מיתה, שכוונתו שגוף המתנה יהיה היום ופירות לאחר מיתה, אולם בגט אין לנו על מה לפרש כן, ועל כרחנו אנו מסתפקים בלשון שאמר האם כונתו לומר תנאי או שמתכוון לחזור בו ממה שאמר מהיום, ושיחול הגט רק לאחר מיתה, ואין גט לאחר מיתה.

[2] שיטתו שלא צריך לכתוב מהיום כלל, היות שזמנו של שטר מוכיח עליו, דאל"כ זמן שכתב בשטר בחינם נכתב, אלא ע"כ שבא לומר שכבר מזמן הכתיבה חל המתנה והגט.

[3] וכתב הרשב"ם שבגיטין לרווחא דמילתא אתקין לכתוב מהיום משום חומרא דעריות, וגם משום שאין בגט קנין [שיוכיח שכבר נעשה מהיום], ועי' רא"ש סי' מ"ב שביאר שהם שני טעמים נפרדים, וראה גם ברש"ש.

[4] כתב הרשב"ם, שאין כוונת הגאונים לפסוק הלכה כר' יהודה, דא"כ לא היו כותבים מנהג, אלא היו כותבים בפירוש הלכה. והטעם שנהגו כר' יהודה, אף שפסקה כאן הגמ' כר' יוסי, משום שבהמשך הסוגיא משמע כר' יהודה.

[5] וההבדל בין הלשונות ביאר ברשב"ם בד"ה אקנייה, שאם כתוב בראש השטר אקנייה ובסופו כתוב קנינא היינו ייפוי כח דמשמע ששני קנינים הוא הקנה, בתחילה קנין אחד וזה לשון אקנייה, ועוד אנחנו קנינו ממנו קנין יתירה לייפוי כח, וזהו לשון וקנינא. אולם אם כתוב להיפך, בראש השטר וקנינא ובסוף אקנייה, משמע שהיה רק קנין אחד, וסוף השטר מפרש את תחילתו באיזה קנין קנינו ממנו בקנין שהקנה לנו.

[6] אמנם לקמן יתבאר שיש בזה מחלוקת ר"י ור"ל, דלר' יוחנן כיון שקנין פירות כקנין הגוף, וקנין פירות שייך כאן לאב, א"כ לא יכל הבן למכור גם את קנין הגוף שלו [רשב"ם בעמ' ב' ד"ה קנין פירות].

[7] והטעם דס"ל לר' יוחנן דקנין פירות שיש לאב כקנין הגוף דמי, ודוקא אם מת האב בחייו שירש הבן אז חלה המכירה, אבל כשמת קודם הבן, שמעולם לא באו הנכסים ליד הבן - לא חלה המכירה.

[8] ובאופן הזה העמידו תוס' שצריך לתקנת אושא, דאף שאין לו קנין פירות יש לו מהתקנה. אולם אם נסתלק גם מהנכסים, אין לו כלום.

[9] בתי' השני ס"ל לתוס' דאף דלר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי, זה דוקא בקנין פירות דאורייתא, אולם קנין פירות דבעל שאינו אלא מדרבנן לא אלים ולכך צריך לתקנת אושא גם כשלא נסתלק מהנכסים בכלל.