[1] עי' ברמב"ן ובריטב"א שהביאו שיטה שלהו"א זו מותרת ג"כ לכהן גדול [ודלא כהרשב"ם והתוס' שבכאן]. וביאור שיטתם, דמזה שאומר שחזיא לכהנא רבה יש לנו ללמוד מדבריו שקדשה על תנאי ולא בעלה עדין ולא נתקיים התנאי, שדינה ככל שאר בתולות שמותרות לכהן גדול.

[2] דמזה שמחקו לתיבת רבה מבואר שדוקא מה שכתוב שמותרת לכהן גדול הוקשה להם, אבל מה שהיא תהיה מותרת לכהן הדיוט לא קשיא להו. והיינו טעמא משום דמפרשינן את דבריו שיש לו בנים, ושלכן אינה זקוקה ליבם וממילא היא ככל אלמנה, ולא מפרשינן שגירשה. ועי' ריטב"א.

[3] כתב הרשב"ם שהטעם שאסורה, דהרי כל נאמנותו היא במגו דגרשתיה, א"כ עכ"פ תהיה אסורה לכהן, וכן הם דברי ר"י. וא"כ ע"כ דכמו מה שאמר לכהנא רבא הוי גוזמא ורק כוונתו לומר שאינה צריכה ליבם, כך גם לכהן אסורה. ורבינו מנחם פירש שמה שמותרת לכהונה, אין הכוונה להנשא לכהן, אלא שמותרת לחזור לתרומת בית אביה.

[4] ר"ל ששמענו בודאות שיש עדים במדינת הים שיודעים שיש לפלוני אחים.

[5] כן פירשו תוס' שזה הוא המקרה בסוגיין שנחלקו בו רב יוסף ואביי.

[6] אלו המקרים של הסוגיות דלעיל שנאמן לומר שיש לו בנים או שאין לו אחים ולהתירה לשוק.

[7] ולכך ס"ל גבי מזיק וניזק ששם אין הברי של הניזק טוב, שיודע שאין המזיק יודע מתי ילדה הפרה, וכן השמא של המזיק טוב הוא דאין צריך לידע, לא אמרינן דברי עדיף אלא המוציא מחבירו עליו הראיה.

[8] ביאור שיטתו הוא בד"ה דלא קני.

[9] וס"ל לר"ת דאף דאמרינן כאן בגמ' איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה, היינו שאומר מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה, ר"ל שמפרש כן בפירוש, ולכך לא קונה מהיום כלום גם לא גוף ויכול לחזור בו. ועי' עוד בשטמ"ק בבא מציעא דף י"ט ע"א.

[10] דדוקא בשכיב מרע שדבריו ככתובים וכמסורים דמי, י"ל שהשטר הוא רק לייפוי כח וראיה, ואין כוונתו להקנות לו בשטר דוקא, שנאמר שלהיות ואין שטר לאחר מיתה לא קני. משא"כ בבריא שאין דבריו ככתובים וכמסורים, א"כ י"ל שלכך הוצרך לשטר כדי להקנות לו בו, ואין שטר לאחר מיתה ולכך לא קנה - רשב"ם ד"ה והוא מפרק.